סופר נערה-פרק 4-הבית החדש-חלק ב

במטבח היה כל מה שאפשר לדמיין ועוד. כל כלי האוכל היו מסודרים בארוניות שהדלתות שלהן היו מעוצבות בצורה מודרנית, הן נפתחו כלפי מעלה והציורים של העצים עליהם כנראה בעבודת יד היו מושלמים
"לא ציפיתי לפחות" אמרה סוזאן
"את ידעת על זה סוזאן?" שאל שון בנימה מופתעת וניסה להיזכר אם הוא קרא את מחשבותיה כשהיא חזתה את זה
"אתה לא תמיד יודע מתי יש לי חזיונות שון, חלקם באים בחלקיק שנייה שזה נראה כאילו יש לי צמרמורת" היא חייכה ופתחה את המקרר.
רציתי לדעת מה עוד יש בבית הזה, הוא נראה די גדול ממה שראיתי בקומה העליונה התקדמתי חזרה לסלון וראיתי את מרתה פונה אל הטלוויזיה הסגורה, כחכחתי בגרוני והיא הסתובבה אליי
"אהה הגיע הזמן להראות לכם את החדר השני בחשיבותו בבית הזה" השאר עקבו אחרי מרתה ואחריי לחדר מוארך שצבוע בצבעי כחול לבן וזהב, על אחד הקירות הקצרים הייתה פלזמה שכיסתה את כל הקיר עד לגובה שולחן העץ הענקי שנפרס על כל אורך החדר מצידו האחד שלושה כיסאות מצידו השני ארבעה ובראש השולחן מול הפלזמה עמד עוד כיסא, הכיסאות המשרדיים תאמו לכיסאות במטבח, ניצב רק פתק אחד מול אחד הכיסאות 'סוזאן' הכיסא לא דמה לכיסא במטבח אלא יותר נוח ומרופד, סוזאן התיישבה עליו והעמידה פנים שהיא הסנדק
"אנחנו הולכים להביא לו הצעה שהוא לא יוכל לסרב לה" היא אמרה וכולם צחקו. באחת הפינות של החדר התנוסס סמל האות S בכחול בתוך מעגל מוזהב, בדיוק ההפך מהסיכה של "המתקנים". מרתה הפעילה את הפלזמה ונשאבה לתוכה
"זהו חדר הישיבות, פה יתנהלו ישיבות צוותים וניהול הלו"ז של משק הבית" היא נעלמה וכיתוב הופיע על המסך "נא לשבת על הכיסאות" כל אחד התיישב בכיסא שלו, התהלכתי לראש השולחן והתיישבתי, איך שהתיישבתי נפתח פתח באמצע השולחן ופלטפורמה כסופה שעליה הונחו מספר חפצים עלתה למעלה, מרתה הופיעה שוב על המסך והמשיכה לדבר
"בנוסף הסיכה שכל אחד מכם קיבל מחזיקה את המיקום של הבית שלכם, אם תרצו לחזור חזרה לבית פשוט תעבירו את אגודלכם על המעל הזהוב עם כיוון השעון ואתם תשוגרו ישר לפה" כולם שמו את הסיכות בכיסם ומרתה התחילה להסביר על הפריטים שהונחו באמצע השולחן, על המסך עלתה תמונה עם אחד הפריטים שהיו מונחים משקפיים דקים בלי מסגרת
"המשקפיים מיועדים לך סוזאן, ביכולת לשמור מידע על החזיונות שאת מקבלת והם מופעלים אוטומטית כשהמוח שלך מתחיל בטראנס שלפני החיזוי" סוזאן כמה מהכיסא שלה לקחה את המשקפיים והרכיבה אותם
תמונה אחרת עלתה על המסך, הפעם של נייר ריק?
"שון, הנייר הזה הוא על-חושי הוא יאפשר לך לגלם כל דמות שתחפץ בה כדי שתוכל להכניס אותך ואת חבריך לכל מקום שתצטרכו לעבוד בחשאיות" שון לקח את הנייר, קיפל אותו ושם בכיס הג'ינס שלו, התמונה הבאה עלתה על המסך, ליפסטיק אדום
"הליפסטיק מיועד לאליסון, הוא מסוגל לשגר קרן קור בטמפרטורה של כמה מאות מתחת לאפס וגם משמש כשפתון מהמם בצבע אדום בורגנדי שמתאים לצבע העור שלך" כולם גיחחו טיפה ואליסון לקחה באדישון את הליפסטיק מהפלטפורמה. תמונה נוספת עלתה על הפלזמה, מברשת שיער קומפקטית מהסוג שמתקפל בתוך עצמו
"המברשת הקומפקטית היא בשבילך אלין והיא מסוגלת לשדר גלי מחשבה לאנשים אחרים, חוץ משון כמובן וגם כי את כל כך מסודרת משמשת גם שמברשת שיער" אלין לקחה בהתרגשות את מברשת השיער ושמה אותה בתוך התיק הקטן שלה. עוד תמונה וכנראה האחרונה כי לא היו עוד פריטים על השולחן, צמיד כסוף ואלסטי
"הצמיד מיועד לניקי, הוא מאפשר לך לפתוח שער ולהעביר איתך מספר גדול של אנשים גם אחרי שאת עוברת בו, אחרי שאת פותחת שער עלייך למתוח את הגומייה מסביב לשער ולהוריד אותו בסיומו" מרתה סיימה לדבר והפלטפורמות ירדו למטה והשולחן חזר להיות עשוי כולו עץ
"ומה איתי מרתה? אני לא מקבל שום גאדג'ט מגניב שיעזור לנו" שאלתי, לא בכוונה לקנא באחרים אלא כי השאלה הייתה חשובה לי
"אני מצטערת אבל הכוח שלך לא מאפשר לי לתת לך גאדג'ט שיעזור לך" זה מוזר, אני יכולה לחשוב על לפחות שני דברים שיכולים לעזור לכוח שלי. הפלזמה נכבתה וכולנו יצאנו החוצה, נראה לי שנעלה לקומה הראשונה של הבית, שם עוד לא היינו.