"we never going to break up" he said a 15 years ago

קמתי בבוקר שוכב על הספה, עוד לילה של ריב. אנחנו כבר לא מסכימים על כלום, היא חושב על משהו אחר ואני חושב על משהו אחר פעם היינו באותו ראש אני והיא פעם זה היה רק אני והיא. עליתי במעלה המדרגות ונכנסתי לחדר שלנו עיניה היו סגורות אבל ידעתי שהיא לא ישנה הן היו נפוחות כאילו היא בכתה, אבל היא לא בכתה כבר מאז שוויל נולד אם אני לא טועה.
הוצאתי מכנסיים מחוץ לארון והשחלתי את עצמי לתוכן.
יצאתי מחדרנו ונשארתי עם המחשדבה בראש שלי למה היא בכתה. "וויל אנג'ל קדימה קומו" צעקתי "יש לכם בית ספר" אנג'ל יצאה מאורגנת בתוך שנייה לעומת וויל שהתלונן.
"אבא אתה ואמא עוד פעם רבתם בלילה?" אנג'ל שאלה אותי כשהכנתי ארוחת בוקר "אנג'י זה מסובך " אמרתי מנסה לא להדאיג אותה "מה כל כך מסובך רבתם או לא?" וויל שאל כשהוא יורד במדרגות כאשר רק בוקסר עוטף את גופו. "כן.רבנו." אמרתי בלית ברירה.
"איך הכרתם?" אנג'ל שאלה "אתם צריכים עוד ללכת לבית ספר היום" אמרתי מנסה לצאת מהשאלה שלה. "נו תתחיל ותמשיך כשנחזור מהבצפר" וויל אמר "בית ספר וויליאם. שתי מילים נפרדות ואוקיי אבל אני יתחיל וכשאני אומר שתלכו לבית ספר תלכו לבית ספר" המחשבות החלו להציף אותי.
– 16 שנים לפני-
"לואי" הארי צעק לי "מה הארי מה רק התעוררתי" צעקתי בעצבים. "מה אתה עצבני ככה מאתמול?" הוא שאל "סתם אין לי מצברוח". אמרתי משקר כמובן.