העליונים | חלק 5

" קדימה, רוצו!" ג'נבה עזרה לאנשים לברוח מהמקום. היא הביטה סביבה אך לא הצליחה לראות אף אחד מחבריה. עוד פיצוץ עז העיף שברי זכוכית ובטון מהבניין. הוא היה נראה במצב גרוע מאוד.
היא שמה לב לפתע לבחור צעיר שעזר גם הוא לאנשים לברוח, אבל נראה שהוא הועיל יותר ממנה כשהיה ברור שהוא משגר אותם יחד איתו רחוק מהסכנה, ולאחר מכן חוזר לפעם נוספת. הוא יוכל לעזור יותר ממנה, והיא הייתה חייבת לנסות לטפל בשורש הבעיה.
היא נעלמה, ולא היה נראה שלמישהו אכפת, או שלא שמו לב בגלל המהומה. הסיבה לא הייתה משנה כרגע. היא רצה אל הכניסה מבלי שאף אחד יראה.

קיליאן רץ במסדרונות הבניין. אי אפשר לומר שהוא לא פחד קצת מהמיקום שהוא נמצא, אבל העובדה שהוא מסוגל להגן על עצמו או לפלס לו דרך החוצה עזרה לו להתמודד עם ההרגשה הזאת. הוא העביר מבט חטוף אל מעבר החלונות השבורים. ניידות ורכבים צבאיים התחילו לסגור על המתחם, וכמעט ולא נשאר אף אדם ברחבת הכניסה. לפחות משהו אחד טוב.
" הבנתי מה קורה." קולו של סאם הדהד בראשו.
" אתה חייב להזהיר אותי לפני זה." ענה במחשבותיו.
" תקשיב לזה, ראש העיר בכלל לא נמצא כאן. הוא טס לחו"ל למשך כל השבוע." הסביר סאם בעודו מדפדף בניירת בחדר מלא ארונות מלאים בקופסאות.
" אז מה הם רוצים?" קיליאן נעצר.
" מפגן ראווה, אני חושב." ענה. " ותראה את זה, הכתבים כבר הגיעו." סאם חש אותם באיזור. " רוץ, קיליאן. לפני שיתפסו אותנו. נפגש במקום הקבוע. אני אודיע לג'ן ואדווין."
קיליאן הסתכל סביבו. שתק לרגע. הרעשים והמהומות ששמע מקודם- הוא כבר לא שמע אותם יותר. נראה שסאם צדק, האחראים נעלמו והשאירו את הבניין ההרוס כאות למשהו. ברור.
עכשיו הוא תהה לעצמו איך יצא. " המקום הרוס ממילא." הוא שם את ידו החשופה על הקיר, בהדרגה הוא הפך לזוהר בצבע ירוק, שלאחר מכן השתנה ללבן. קיליאן רץ והתחבא מאחורי אחד העציצים שהיו שם, וסתם את אוזניו חזק.
הקיר התפוצץ והוא כבר היה בחוץ.
אסור היה לו לדאוג עכשיו לאחרים, אף על פי שזה כל מה שהוא חשב עליו עכשיו. הם יכולים לדאוג לעצמם, ולו אסור להיתפס שוב. עד כמה שהתחפושת שלו יכולה להטעות, היא לא תוכל לעזור לו אם יזהו אותו שוב, והוא ממש לא מעוניין להפוך להיות ג'ינג'י.
הוא ברח ונעלם מהאיזור, רץ אל "המקום הקבוע" שלהם.