לא התכוונתי להתאהב אבל זה קרה פרק 1

פרק 1
מנק׳ המבט של פז. 
״אנחנו מדברים על משימה קשה,״ המורה אמר באזהרה. 
״מי שנכנס, צריך לעשות את זה עד הסוף !״ 
הבטתי סביב, מצפה לראות מישהו מצביע. 
אבל לא. כולם מקפלים את הזנב שלהם. 
״אני !״ קראתי והרמתי את ידי. 
״פז !״ שירז, חברתי הטובה קראה לעברי, מסמנת לי לוותר. 
הנדתי את ראשי ללא. 
למה הצטרפתי לבית ספר אם אני לא אעשה משהו מסוכן ?
״פז, את בטוחה ?״ המורה שאל. 
הנהנתי, טיפה בהיסוס, אבל בבטיחות. 
״תדברי איתי בצלצול,״ הביט בשעונו המורה. 
אחרי כמה דקות של הסברים, ונסיונות להוריד אותי מהעניין, הצלצול הגיע. 
המורה אישר לכולם ללכל ואני נשארתי.
ניגשתי אל המורה "את בטוחה?"הוא שאל שוב לוודא שהתשובה כן
"כן במאה אחוז"אמרתי הוא חיפש במגירה שלו משהו והוציא משם תקייה סגורה בצבע חום חלש והיה כתוב שם 
והיה כתוב שם 'נדיר כהן' ,הוא נתן לי את התקייה ופתחתי אותה הסתכלתי בתמונות שלו הוא היה עם שיער שחום כפחם ועניים ירוקות
הוא היה חמוד. 
חמוד ++ 
למעטה ובצד, אחרי התמונה שלו, היה פרטים.
שם: נדיר כהן 
מין: זכר 
גיל; 18 
רקע: משתתף במאפיה ובתחרויות מרוץ כבר מגיל 16. לא ידוע למה. 

״וואו״ מלמלתי בשוק. 
בגיל 16. גיל ממש צעיר !!!
״אם את רוצה להתחרט, את יכולה.״ המורה הציע. 
הנדתי בראשי. 
״ימות העולם, אני אעשה את המשימה הזו״ 
״אני גאה בך.״ הוא חייל חיוך גאה וחיבק אותי בקטנה. 
חייכתי גם אני והמשכתי להביט בפרטים של הנדיר. 
כנראה אני מבינה למה קראו לו נדיר. 
כי הוא נדיר ;)
"טוב אז לפני המודיעין שלנו הוא אמור להיות ב'גרסטי' היום בשעה עשר בלילה"המורה אמר
"אוקי"אמרתי "אז אני אמורה למצוא אותו ולתפוס אותו?"שאלתי עדיין מביטה בתמונות שלו
"לא את רק צריכה למצוא אותו ואז אנחנו נגיד לך מה לעשות"המורה אמר. 

הגיעה השעה תשע, והתחלתי להתארגן. לבשתי שימלה אדומה צמודה, ונעלי עקב שחורות התאפרתי בקטנה והייתי מוכנה. 
הייתי באטרף, כאילו בחיים לא הייתי. 
זאת המשימה הראשונה שלי.
כי רק לפני שנתיים הגעתי, כשהייתי בת 15, והייתי חדשה. 
היום, אני כבר וותיקה. 
נשמתי עמוק והכנסתי את האוזנייה לאוזני. 
״אני סומך אלייך, פז״ המורה קרא לעברי רגע לני שיצאתי. 
הנהנתי והלכתי לכיוון המכונית. 
בכל זאת, כבר בת 17. יש לי מכונית, עשיתי רישיון עשיתי הכל. 

יצאתי מהמכונית, מסדרת אליי את השמלה, ואת העקבים שכמעט נפלתי מהם. 
שיערי היה מוחזק בקוקו בצד. 
קיצר, הייתי יפה. בלי להשוויץ. 
ראיתי אותו שם בבר. 
את נדיר. הוא היה נראה שקוע במחשבות. 
לחצתי על האוזנייה, ולחשתי בשקט 'מצאתי'