כבשתי אותך!!!!! פרק 42: נסיכת הקרח חוזרת ובגדול ונסיך הסטוצים חוזר חלק א'

——-לירז——–
דמעות של ייאוש מלאו את עיני, דמעות צער כאב של האושר שנעלם מליבי המועקה השתלטה על נשמתי. הנשמה הפסיקה לתפקד הוא לא שלי כי יש לו נערה אחרת אני מתה לחבק אותו להרגיש אותו. ובמקום זאת אני משחקת את עצמי האויבת שלו נלחמת בו נלחמת עם עצמי אין מי נגד מי כל התקופה שהייתי איתו לא העזתי להשתמש במסכות הרגילות שלי של בחורה חזקה חסרת רגשות, והיום היא שבה למקומה כמו שהאדם שאהבתי שב לאפר ממנו יצא. והאדם שאחריו שאהבתי בכל נפשי לא שייך עוד לי לנערה אחרת בגד בי ומבקש ממני להאמין לו איך מאמינים? איך מאמינים לאדם ששיקר לך איך אני בכל חיים האלה חוטפת על הראש שלי? וכל פעם מחדש מוכיחה לעצמי שאני לא רוצה לחיות לא רוצה לנשום. מה שעשיתי אתמול עשיתי מתוך עייפות מן העולם הזה עייפות מהחיים שלי שרק מדרדרים למטה אני מרגישה זאת עכשיו. אני יושבת על ספסל וקוראת את הפתק בוחנת את החפץ העדין דמעות זולגות להן בקור של לונדון העיר האפורה. אני חייבת לצאת מזה!! לעזאזל איתך לירז שכחת מי את בשביל מה נלחמת כל הזמן הזה? שכחת שהגברים הם העבדים שלך? אז הינה הזיכרון חזר עלייך אל תקראי את זה לכל הרוחות הוא לא שווה ליחס ממך. סגרתי את הפתק בלי לקרוא בו, קמתי מהספסל הנחתי את החפץ העדין בכיס אני חייבת הפסקה לנשום מהכל. לקחתי את הפון שלי ושמתי על אוזניי בשבת הזו יש לי עונש ולכל החבר'ה יענו במצ"ש (מוצאי שבת). הדלקתי את השיר של יעקב חתן הוא היחיד שכיף לשמוע אותו שמעתי את השיר שלו זה לא פייר מאוהבת בשירים שלו השיר שלו דיבר בדיוק על מה שהרגשתי בליבי. הרגשתי הרוסה מאוד ממה שקורה עכשיו איתי נכנסתי לבפנים כולם הביטו את אותם המבטים שהיו אליי בבוקר חייכתי חיוך קר שלי אני חייבת להוכיח להם שאני אותה לירז החזקה שגבר לא יכול לשבור ולכן הגיעה הזמן ל……
"לירז!!" שמעתי קול מוכר קורא לי ראיתי את רטמיר הרגשתי את חיבוקו החם עוטף את גופי הסתובבתי מחזירה לו חיבוק קליל.
"היי יפיוף," אמרתי בחיוך.
"היי יפיפייה," הוא אמר מחבק אותי חזק.
"אליי את לא תעבדי אליהם את יכולה לעבוד עד מחר אבל לא עליי," הוא לחש לי חייכתי עליו.
"אני יודעת אבל למרות זאת הגיעה הזמן להתקדם אני הוכיח להם שאני חזקה להתמודד שאני אותה יזראילוב שהייתי." אמרתי לו בחיוך בשקט הוא צחקק.
"ומה המוח הקרימינלי שלך כבר מתכנן?" הוא שאל בחיוך פראי.
"ללכת למועדון אחי מדעתך?" אמרתי לו בחיוך פראי.
"את בטוחה?" הוא שאל אותי מהוסס עדיין.
"בכיף שלי יאללה ממשיכה אלאה מזמינים את כולם והולכים למסיבת טבע מחוץ ללונדון בכיף שלנו." אמרתי לו בחיוך.
"שמעתי מסיבת טבע פה!!" הרגשתי את החיבוק של קוקו הסתובבתי לראות את החיוך על פניו.
"קוקו כמו תמיד מכור לסמים אחי יאללה בא למסיבת טבע?" רטמיר שאל אותו.
"פצע תרגיעה כאילו אתה לא מת על כמה שוטים," הוא אמר לי בחיוך מחבק אותו.
"יאללה תרגיעו שניכם גם אני הולכת לעוף הלילה במסיבת טבע מתוקים!" אמרתי שניהם הסתכלו אליי.
"את מחוץ לתחום מתוקה שום סמים שום אלכוהול!" קוקו אמר מחבק אותי.
"בסדר אבא'לה," אמרתי בחיוך.
"ומה עם לשתגע שם הולך?" שאלתי אותו בחיוך מתוק של משה דץ חח.
"תפסיקי להיות משה דץ אפילו אני לא מאמין לך," שמעתי את הקול של נפתלי.
"באמת לא מתאים לך יזראילוב," שמעתי את נטלי גם הם כולם הקיפו אותי.
"יאללה שבו בשקט הזוג דץ לא טעות שלי הזוג נפתלי ונטלי דוידוב זוג יפה כמו משה דץ ואורנה דץ רק שאתם שרים סמים לקחתי סמים עישנתי…." התחלתי לשיר להם כולם צחקקו כששרתי להם.
"מה פיספסתי נשמות?"
"הו אפחום גם את פה?" שמעתי את נפתלי אומר לה בחיוך היא הורידה לו צ'פחה לראש.
"נטפחום תקרא לאישתך!" היא אמרה לו בחיוך ב'ונה גל אף פעם לא פריירית.
"מה שפספסת אישתי שאנחנו יוצאים למסיבת טבע באירגון היפיפה של נסיכת הקרח שחזרה עלינו!!!!!!" רטמיר צעק זאת בכל מסדרון את נסיכת הקרח צחקקתי כולם הביטו בנו.
"יהווווווווווו," צעקתי צוחקת.
"מה שמעתי מי חזרה אלינו," ניקול חיבקה אותי חיוך על פניה.
"מה יש לכם כולכם שתיתם תמיד הייתי מלכת הקרח!!" אמרתי בחיוך גדול ראיתי את הרוסים מתקרבים אליי אנטון דמטרי סלבה ואלכס ונייל.
"נגד הזרם חזר?" גל צעקה כמנהיגה.
"נגד הזרם!!!" כולם צעקנו הבנות ראיתי את הכלבה לוסיאנה מביטה בנו מהצד ואת אטיאס מתקרב עם תימי שניהם עמדו בצד לידם הלנה ודניאל התקרב בחיוך אליי.
"אני מבין שעכשיו המשחק הוא רק שלי ושלך אליי," הוא אמר לי בחיוך קורץ לי הבנות הביטו מהופנטות כך גם באטיאס ששיחק אותה מלך כולם הקיפו אותו גם הם שאלו אותו שאלות הוא חייך ודיבר כאילו אני לא קיימת.
"יאללללללה בלגן אש הסטוציינרים!!!!!!" כולם צעקו איתו אלה שעמדו לידו.
"אז מה מסיבת טבע היום מחרבנים על כל העולם!" רטמיר אמר בחיוך חגיגי.
"אני זורמת בעניין חפל'ה וכיף!" אמרתי להם בחיוך.
"צריכה סלקטורים?" ראיתי את הבנים הלכו לאטיאס חוץ מרטמיר ועוד איזה בריטי מהכיתה שלו.
"וואלה מתאים לי," אמרתי לרטמיר.
"אז תכירי את ג'ייסון הוא יהיה הרמבו שישמור עלייך כאן עכשיו ואותי את מכירה כבר," רטמיר אמר לי קורץ.
"נעים להכיר אותך סוף סוף מקרוב יזראילוב," הבחור אמר לי שיערו היה שתני עיניו כחולות שחרחרות משהו מדהים תערובת אפור הוא היה שרירי וגבוה עצמות לחייו גבוהות שפתיו יפיפיות וברשניות.
"נעים להכיר גם אותך," אמרתי לו בחיוך.
"יואווווווו לירז יש תחרות היפ הופ אנחנו נרשמות!!" ניקול צעקה לי לאוזן חוזרת עם פלייר בידה היא הושיטה לי.
"בסדר! למה לצעוק באוזן אחרי המסיבה נעשה את זה." אמרתי לה בחיוך.
"טוב נתראה בחדר אצלך ונתארגן." היא אמרה לי והלכה חייכתי לבנים.
"לא אני לא רוקד!" רטמיר אמר.
"גם אני לא רוקד!" אמר ג'ייסון חייכתי חיוך פראי.
"לא הבנתם לא שאלתי אתכם אתם הולכים לעשות זאת מתוקים," נתתי להם נשיקות בלחי כשאני מחזיקה בחולצותיהם נישקתי אותם והלכתי קורצת.
"שכחי מזה!!" שניהם צעקו לי הלכתי בחיוך זדוני על פניי כשכולם מביטים בי הולכת חייכתי אבל בתוכי הכל נבל שיחקתי מושלם מול כולם שאני בסדר אני הכי רגילה כמעט. רטמיר הפך בשבילי לאח בחודשים האחרונים.
נשמתי עמוקות חושבת רק על דבר אחד אני חייבת את עוד כוח בשביל שהתגבר עוד קצת והתנתק ממנו.

——-עדי———
מה קורה פה היא קראה את מה שכתבתי היא קיבלה את מה שנתתי לה? היא חוגגת למה בגלל הפרידה שלנו? אלוהים ממתי הפכתי להיות כזה קוקסינל אני חייב להשתחרר אני הולך להינות הלילה לא מעניין אותי מה יקרה אני חייב להשתחרר להירגע ממנה. אני חייב להיות חזק ולחזור לדרכים הישנות זו הדרך היחידה להוכיח את עצמי בפניה ולגרום לאויב לחשוב שהיא לא מעניינת אותי נראה לאן זה ילך אני אחרי הכל אטיאס הסקסי.
הבטתי בכולם כולם הקיפו אותי וכבר מצאתי סטוצים כמה בחורות להלילה מצטער לירז לא ממש הותרת לי ברירות אני מקווה שהיא תקרא לפני שהתחיל במה אני מתכנן עם נטלי.
נשמתי עמוקות.
"מה קורה למה הפרצוף הרציני הזה?" תימור שאלה אותי מחבקת.
"היא המשיכה אלאה ואת יודעת מה זה אומר עליי אני צריך להמשיך גם." אמרתי לה היא הביטה בי חיבוקה החם חימם את גופי.
"אל תדאג עדי היא עוד תתחרט על כך שהיא האמינה לשטות הזו אני לא מאמינה שהיא כל כך מפגרת לאמין לדבר כזה בוא נלך למסיבת טבע עם כולם נהינה תשים פס אליה היא לא שווה אותך." היא לחשה מחבקת אותי כמו תמיד תומכת בי שומרת עליי נשמה טהורה.
"יאללה בואי נלך נתארגן נהינה לנו בכיף שלנו אחרי הכל אני עדיין אותו אטיאס שלך ואת אותה תימי." אמרתי לה בחיוך מחבק אותה.
"יאללה סמים ואלכוהול!! הווו!!" היא צחקקה חיבקתי אותה מרים את פניה שתביט בי.
"תימי בלי סמים תהיי ילדה," אמרתי לה היא צחקקה.
"בכיף אמא'לה," היא אמרה.
"היי למי קראת פה אמא!" התחלתי לרוץ אחריה במסדרון היא צחקקה רצה לה ואני אחריה בסוף תפסתי אותה והתחלתי לדגדג אותה חצי בית ספר הביט בנו נהינים צוחקים.
אחרי שעתיים תימי הלכה להתארגן למסיבה יודעים ככה זה בנות ואני הלכתי לחבר'ה לאנטון סלבה ודמיטרי ואלכס קוקו נפתלי גם היו בתוך מחששה עישנו להם בכיף שלהם.
"היי מה המצב?" אמרתי בחיוך שם זין על כל מה שקרה ביומיים האחרונים.
"בסדר אני רואה שמישהו חזר על ברזלים אה?" קוקו התחיל לצחקק.
"כן רק נשאר לי לסרוק כמה כוסיות ואני מסודר להלילה," אמרתי קורץ לקוקו.
"אני רואה שמת זין שוב על דיכאון וחזרת לשכונה." נפתלי אמר בחיוך מצחקק.
"וואלה כן למי אכפת באה אחת תבוא אחרת אין על החופש אין מחויבות רק בלגנים אלה החיים." אמרתי להם בחיוך רחב.
"ואם תרצה לחזור תחזור אליה?" אלכס שאל אותי.
"כן אחזור אליה רק לסטוץ ואזרוק אותה חח אחרי הכל אני עדי אטיאס הסקסי באק תתכוננו לכיף אחים." אמרתי להם מצחקק ראיתי את רטמיר מתקרב פצע נראה קר ואדיש.
"היי אחים," הוא אמר לוחץ ידיים מחלק לכולם כיפים ומתעלם ממני בטח עבר לצד שלה מכר את העובדה שהיינו כמו אחים אני והוא בשביל בחורה שהוא מכיר כולה חודשיים גם כן חבר.
"קלוט רטמיר מי חזר לברזלים," נפתלי התחיל לומר לו.
" יודע אחי, רואים עליו בגלל זה הוא זיין את לוסיאנה ועשה לה ילד," הוא אמר בחיוך ארסי עוד שנייה התהפכתי.
"לא עשיתי שום דבר לזונה הזו אני לא יודע מי האבא הקוקסינל של הילד הבן זונה הזה." אמרתי עצבני הכושרמוטה ב'ונה הדבע עף מעל האף שלו.
"מה קרה פצע מכרת אותי בשביל איזו בחורה שאתה בקושי מכיר חודשיים? אותי אח שלך החבר הכי טוב שלך בשבילה אתה מכרת אותי. אני לא מאמין שהיא כל כך חשובה לך אולי נדלקת לה על הצורה?" אמרתי בחיוך מתגרה בו הוא תפס אותי בחולצה חזק.
"תקשיב לי טוב יא מניאק יכולתי להבין אותך כשהיית סטוציונר העניין הוא שהיית בזוגיות איתה אתה בן זונה הלכת לזונה הזו שלא שווה ציפורן שבורה שלה. יצאת בן זונה בגדת בה כמו הומו עלוב קוקסינל ובנוסף גרמת לה לסבול אתה בן זונה מבחינתי אתה לא אח." הוא אמר ונתן לי אגרוף עצרתי אותו בחיוך ונתתי לו אגרוף בבטן.
"אתה שכחת דבר אחד פצע אני לא עוד אחד ומבחינתי היא לא שווה כלום עם היא לא מאמינה לי עם היא מאמינה לשרמוטה הזו שתלך היא לא מזיזה לי את הצורה." אמרתי לו בחיוך פראי.
"אתה בן זונה אטיאס אין לך דברים יקרים איבדת את אמא שלך איבדת את מאיה ועכשיו איבדת אותה ועכשיו איבדת את החבר הכי טוב שלך, זה רק אומר דבר אחד אומר עליך אתה לא מסוגל לאהוב אף אחד חוץ מעצמך אין לך אנשים יקרים כי איבדת אותה. מה שייספק אותך רק כנחמה תימור וג'ולייט ואתה גם אותן תאבד בסופו של דבר את כולם תאבד." הוא אמר בקול קר ואדיש והלך עוזב אותי חסר מילים הרגשתי מתוסכל שבור יצאתי מהמחששה עזבתי יושב לי בפינה רחוקה מהעין. הוא צודק איבדתי את אמא כי היא לא רצתה אותי עם היא עכשיו היתה רואה אותי היתה עוזבת אותי גם מי ירצה בן זבל שכמוני. ומאיה לא היתה מעיפה לעברי מבט היום היא היתה רואה באיזה מצב אני אפילו מהסרטן לא יכלתי להציל אותה כנראה ה' מעניש אותי. ואת לירז התקווה היחידה שלי האור שלי גם איבדתי החיים שלי הפכו לגיהינום לא רוצה לחיות בלעדיה לא רוצה לחיות בלעדיהן לירז היא היחידה שאני חייב שתישאר לצידי אחרת אמות בעולם הזה.

———-לירז————
התלבשתי להערב לא היה לי מצב רוח של ממש ניסיתי לשחק אבל יותר מרגע לרגע זה היה קשה יותר ויותר לרמות את כולם. בחרתי לי אוברול ארוך מתחרה שחורה מתחת לבשתי חולצת בטן אדומה ושורט להבליט את בגדים בצורה מפתה לבשתי גרביוני רשת ומגפיים עד הברך ומעיל ארוך עד ברך משהו מדהים בצבע שחור התאפרתי שמתי אודם אדום דובדבן עדין עשיתי מסקה איילנר ויצאתי. ראיתי את אטיאס מרחוק הוא כבר ירד כולם הביטו בו הוא היה לבוש חולצה מכופתרת וג'ינס משופשף בלבן ומעיל לבן יפיפייה שהוא נראה בוא מלאך אני לא מאמינה שאני עדיין חושבת כך דליט דחוף. אחרי שהוא יצא ירדתי כל המבטים נתקעו בי הוא ראה אותי יורדת המעיל שלי היה וראו את האוברול שלבשתי כולם הביטו בי הבנים היו מהופנטים.
"מי זו היפיפייה הזו?" ניקול שאלה בחיוך.
"מי שמדברת," אמרתי בחיוך כשנעמדתי מולה היא לבשה שמלה לבנה חורפית. ראיתי שכולם הביטו לעבר המדרגות הסתובבתי וראיתי את דניאל כל כך מושלם. שיערו בלונדיני מלוכלך שיערו היה מחוספס בבלונד טבעי שלו עם פסים מעט כהים בשיערו הארוך מעט עיניו היו כחולות אפורות עם גוון שחרשחר. הוא היה מושלם הוא לבש מכנס לבש חולצה לבנה מכנס לבן ספורט אלגנט ומעיל לבן כמו מלאך הוא התקרב סיבבתי את גבי אליו והכוונתי ללכת לרטמיר הרגשתי יד תופסת את כתפי.
"את בורחת ממני?" שמעתי קול הסתובבתי חיוך על שפתיי.
"לא למה מי ירצה בך בכלל אני מחפשת את רטמיר." אמרתי בחיוך קריר הוא נגע בשיערי הלבנבן כשאטיאס מביט בנו ועיניו לוהטות שילך גם כן בוגד.
"האקס שלך מקנא," הוא לחש לי.
"במה יש לו לקנאות מתוק בך? הוא יותר חתיך ממך בכל תיכון הזה." אמרתי בחיוך עוזבת אותו הוא הופתע כשאמרתי לו זאת הוא לא ציפה לדחייה כזו עם כל מה שאטיאס עשה לי אני לא הולכת לעלות לדניאל את האגו.
"נלך?" אמרתי לרטמיר נותנת לו חיבוק וגל חיבקה אותו מהצד השני.
"יאללה דוגמניות שלי בואו." הוא אמר בחיוך צחקקנו יוצאים לנו שמים פס על מנהל. יצאנו אל הלילה הקר ונעים רוח קרירה נשבה עלינו על אוטובוס למועדון השכבה פיצצה את האוטובוס ישבתי במקום לשלישייה ראיתי פתאום את דניאל מתיישב בצידי השמאלי ואת אטיאס בימיני עד כמה שזה אירוני שלושתנו ישבנו יחד והאוטובוס היה מפוצץ. השניים הביטו בי מה לעשות יפיפייה כמוני תמיד גונבת להם את הנשמות.
"מה זה הפרצוף הזה יזראילוב מצחיק אותך משהו?" דניאל שאל אותי כשהסתרתי חיוך.
"רק נזכרתי בבדיחה מצחיקה על עורכי דין?" אמרתי בחיוך.
"ואהבת לרעך והתמנייקת?" אטיאס אמר בקול יבש.
"לא ואני רואה שראית יותר מדי שמש אח שלו." אמרתי מנסה לא לצחוק.
"אם כך ספרי לנו אותה." דניאל אמר לי.
"זה יותר הומור שחור," אמרתי להם. "נוצר בור בין גן עדן לגיהנום ולא ידעו מי ישלם על התיקון באו החכמים והצדיקים בגן העדן פנו לקדוש ברוכו בטביעה בכך שהאנשים מהגיהינום צריכים לשלם. ובגיהינום אמרו שגן העדן צריך לשלם. מה עשו, החליטו ללכת למשפט וגיהנום ניצח את גן העדן יצטרכו לשלם. החכמים באו בטענה לקדוש ברוכו למה אנחנו צריכים לשלם הרי הגיהינום יצר את הבור והקדוש ברוכו ענה להם אין מה לעשות כי בגיהינום יושבים כל עורכי הדין." צחקקתי לעצמי הם הביטו בי וצחקקו גם.
"באמת אין צדק בעולם," אטיאס אמר בחיוך.
"אין אותו כל עוד יש עורכי דין מנייאקים." אמר דניאל בחיוך.
"בקיצר זה כל הסיפור." אמרתי בחיוך להם התרכזתי בפון שלי.
"חבר'ה יוצאים," קוקו אמר בחיוך.
קמתי ממקומי כשאני עם הגב לאטיאס ודניאל עם הפנים אליי הוא חייך אליי הרגשתי יד חמה מחבקת אותי בקלילות.
"אנחנו צריכים לדבר," שמעתי קול קר ואדיש של אטיאס.
"אין על מה," סיננתי בשקט.
"יש על מה עכשיו או לעולם לא," הוא לחש לי אותן לאוזן.
"אוף איתך בסדר," סיננתי לו.
"תלכי אחרי," אמר הנהנתי מסירה את ידו כשידי נגעה בידו הרגשתי את זרם החם הזה שוב היסרתי בעדינות אבל ידו תפסה בידי מחזיקה בה בחוזקה ירדנו ביער.
נתתי לו לעקוף אותי הלכתי אחריו בין העצים שכולם היו עסוקים בדיבורים ובעיסוקיהם נשמתי עמוק לא ידעתי מה הוא רוצה אבל לא ממש יכולתי להתחמק מזה נכנסתי אחריו בין העצים הרגשתי בידיים חמות מחזיקות בי. בהתחלה קצת נבהלתי מתוך אינסטינקט כמעט נתתי לו איגרוף הוא הצמיד אותי לעץ כשפניו קרובות לשלי אפו נוגע באפי הוא ליטף אותי שותק לרגעים הרוכים נתתי לחום שלו מעט לחדור.
"מה אתה רוצה אטיאס?" שאלתי אותו בקול אדיש הוא הוא חפן את בפני בידו.
"אותך את אהובה שלי קראת את מה שנתתי לך?" הוא שאל אותי בקול רך.
"לא, אין טעם ורציתי להחזיר לך את זה." שמתי שרשרת עדינה ואליה הבטתי בשרשרת שהיתה אליה טבעת עדינה אמיתית נראית הבחור הזה לא ישתגע נכון? הטבעת היתה טבעת יהלום ענק זהב לבן מצופה בזהב לבן ואבנים. הושטתי לידו וסגרתי את ידו. הוא תפס אותי בידיו וסיבב אותי עם הגב עליו הוא שם את השרשרת העדינה וסיבב אותי עליו חפן את פני בידו הגדולה.
"תשמרי את זה אצלך," הוא נישק את שפתיי ברכות שפתיו נישקו אותי כל כך הרגשתי רע והרגשתי שרציתי את שפתיו לא עדינות פראיות כל כך כמו שאני אוהבת. נגעתי בפניו לזכור את המגע האחרון הזה שלנו נגעתי בשיערו הכהה מלטפת אותו הוא הפסיק בעדינות.
"תפסיק בבקשה תפסיק לבוא אליי יש לך אחריות כלפי הילד שלך—" הוא נישק אותי בפראות כשאני צמודה עליו הוא הרים אותי בזרועותיו החסונות החזקתי את פניו עוצרת אותו מתנשפת.
"לירז אני מאוהב בך לא היה לי כלום איתה," הוא חלש פניו היו חסרות אונים שמתי את ידי על עצמות לחייו חיבקתי אותו.
"בבקשה אל תכאיב לי עם אתה אוהב תשחרר אותי הניח לי." הוא חיבק אותי מוריד אותי בעדינות הוא ליטף אותי.
"אני אוהב אותך," הרגשתי בדמעותיו החמות דמעותיי זלגו גם חיבקתי אותו חזק.
"אני אוהבת אותך מאוד אבל אנחנו לא נוכל לעולם להיות ביחד עדי שלי." לחשתי בוכה הרגשתי שבורה נגעתי בפניו מלטפת אותם מנגבת את הדמעות שלו.
"אל תגידי זאת לירז אני הוכיח לך בכל דרך שאני הייתי נאמן לך כל הזמן הזה, אל תשפטי אותי במה שאעשה כלפי חוץ אין לי ברירה את חייבת להבין אני צריך לשחק כדי לשרוד את הלבד." הוא אמר בקול קר ומלא כאב התחבקנו עצמתי את עיניי נושמת עמוקות יודעת שאלה הרגעים החרונים והכי כואבים שיש למרות כל מה שקרה אני מאהובת בו עד כמה שזה טיפשי. אני לא בטוחה שאשרוד זאת אני כבר לא יכולה יותר עם החיים האלו.

המשך יבוא….