בשבילי את כל העולם ♥ -פרק 5-

-פרק 5-

-נקודת מבט עופרי-

נכנסנו לקניון.
"לאיפה אתה הולך?" שאלתי את נועם כשראיתי שהוא הולך אחריי
"איתך" הוא ענה
נכנסנו לחנות.
"עופרי,בוקר טוב ,קדימה,להתחיל לעבוד" אמר לי יואל הבוס שלי ונעלם בהמשך החנות.
"קדימה,להתחיל לעבוד" דחף אותי נועם לעבר הדלפק.
"חוצפן" צחקתי
"זה לא אני,זה הוא" אמר נועם בהתגוננות
גלגלתי עיניים.
"כמו שאת,אני צריך אותך כאן,לא לפעמים כל הזמן,ברגעים שקשה לי מידי…" צלצל האיפון שלי, זאת הייתה שיר.
עניתי והצמדתי את האיפון לאוזני.

—

אני: "מה קורה חיים שלי?"
שיר: "אצלי הכל בסדר,מה איתך?" היא שאלה
אני: "כנ"ל " עניתי וצחקתי צחוק קטן
"בן חיים,לא יפה לדבר בזמן העבודה" אמר לי נועם

אתה הבוס שלי?

הורדתי את האיפון מאוזני.
"שקט" השתקתי אותו בצחוק וחזרתי לשיר
שיר: "מי זה היה?" היא צחקה
אני: "סתם איזה אחד שהכרתי בים" עניתי
נועם הרים את גבותיו
אני: "אה,הוא גר לידי גם" הוספתי
שיר: "פרטים. עכשיו.! איך קוראים לו,הוא חמוד?" שאלה
אני: "נועם, הוא מעצבן" התגרתי בנועם
"מה זה,מה זה?" הוא שאל וחטף לי את האיפון
חטפתי את האיפון בחזרה.
"מה ששמעת" אמרתי וחזרתי לשיר
שיר: "לא התקשרת אליי אתמול בסוף"

איך שכחתי מזה? אנחנו מדברות כמעט כל יום…

אני: "מצטערת,הייתי עם עידן ואז חזרתי לבית וישר הלכתי לישון" התנצלתי
שיר: "טוב, נדבר אחר-כך,ביי"
אני: "ביי חיים שלי"
ניתקתי את השיחה.

—

"מי זה עידן?" שאל נועם

הוא מקנא (?) ועוד בי?

"מקנא?" שאלתי בחיוך מתגרה
"לא" הוא ענה בהתגוננות "רק שואל מי זה"
צחקתי
"זה אח שלי"
"אה…." הוא צחק והתיישב בכיסא לידי.
נערה אחת בגילי, בערך ,התקרבה לעברנו ונעמדה מולי כשהיא מחזיקה כמה חולצות בידה.
היא הייתה מוכרת לי.
מוכרת מידי…
פנייה השתנו כשהיא פגשה בפניי.
לא הצלחתי להיזכר מי זאת.
"את?" היא שאלה בזלזול
נזכרתי.
זאת שירה,הילדה שעושה לי את המוות בפנימייה כשהיא פוגשת אותי.
בלעתי את רוקי.
"היי…" התאמצתי לחייך
גם אם הצלחתי,אני חושבת שאפשר לראות שהחיוך מזויף…
"אל תדברי איתי בכלל" היא אמרה בזלזול ויצאה מהחנות,זורקת מאחוריה את החולצות על הרצפה..
דמעות עלו בעיניי.

מי היא שתדבר אליי בזלזול כזה?
היא לא שווה שאני יחשוב עליה אפילו.

שפשפתי את עיני.
"מה זה היה?" שמעתי את הקול של נועם מאחורי
שכחתי שהוא פה בכלל…
"זה סתם,ילדה מהפנימייה" עניתי בלחש והרמתי את החולצות מהרצפה.
"זה לא נראה ככה,סתם" הוא אמר
הסתכלתי עליו בעיניים עצובות.
"עזוב את זה" אמרתי
"טוב…" הוא נאנח.
ראו שהוא רוצה להבין מה הבעיה.