ים כחול עמוק – פרק 6

-כעבור שבוע-

יד חמה לוחצת בעדינות על כתפי, מקיצה אותי משנתי הטרופת חלומות קשים, כבר שבוע שלם ארוך ומייסר עבר עלי מאז שהיה לי לילה ריק מחלומות.
מאז אותו הלילה האפלולי, שחזרתי בשעה מאוחרת מהטיול עם ג׳ייסון, מאז אותו הלילה השקט שהיה לי, הלילות שלי חזרו להיות מלאים בסיוטים מבהילים.
אני פוקחת לאט את עיניי, עיניי השקד המוכרות של סבתא מביטות בחזרה אלי.
״סטן, את צריכה לקום לבית ספר״ היא מחייכת לעברי את החיוך המתוק שלה, קמטי צחוק קטנים ויפים מפוזרים סביב עינייה החמות, גורם לפנייה להיות רכות וטובות.
״את לא רוצה לאחר ליום הראשון שלך״ היא ציחקקה בשקט, מושכת מעלי את שמיכת הפוך העבה שמכסה את גופי הצנום הלבוש רק בפיג׳מה קיצית ואוורירית.
קור הבוקר תקף אותי בשנייה אחת ועטף אותי.
״כן, כי זה כל כך כיף להיות הילדה החדשה בכיתה״ אני מלמלת בשקט, אבל סבתא כבר לא שומעת, או מקשיבה, היא עסוקה בלהאבק עם הטריסים הישנים, לתת לקרני השמש השיקרית של החורף, להיכנס אל חלל החדר החשוך.
״תתארגני מתוקה״ היא מחייכת לעברי, יוצאת מהחדר הרחב שלי, ומשאירה אותי לבדי.
נאנחתי בשקט ביני לבין ארבעת קירות החדר המקיפים ומסובבים אותי.
נכנסתי אל חדר הרחצה הפרטי שבחדרי, ממהרת לשטוף את פניי העייפות מחוסר שינה, ולצחצח את שיניי הקטנות והלבנות.
׳שלא אפספס את היום הראשון ללימודים׳, כמו שסבתא אמרה.
נכנסתי בחזרה אל חדרי, פותחת את הארון עם הבגדים שרק פרקתי שם לא מזמן.
אני מתגעגעת אל העיירה הקודמת שלי, אל אימא שלי, אל החברים הישנים שלי.
הוצאתי ג׳ינס סקיני כחול מאחד הערמות הנשענות על המדפים, מושכת מערמה אחרת סריג אפור ועבה, ומהקולב התלוי במתלה את גקט העור השחור שלי.
התלבשתי במהירות, נועלת לרגליי את המגפיים השחורות שלי.
נעמדת מול המראה, סורקת את המראה שלי, פשוט למדי…
סירקתי את שערי השטני-בלונדיני הבהיר המגיע עד לשכמותיי באצבועתיי.
״מותק את מוכנה?״ קולה של סבתא מהדהד מהסלון בקומה התחתונה.
״כן!״ צעקתי בחזרה, לוקחת נשימה עמוקה.
זה רק בית ספר סטן, תרגעי, אין לך ממה להיות לחוצה כל כך.
זה לא הים הכחול והעמוק שמחכה לך שם, רק כמה שיעורים, ובני-נוער שלא יודעים דבר על החיים שלהם.