אלוהים

לורה תמיד היה ספק באלוהים.
"אלוהים."
כל כך הרבה אנשים מתעסקים במילה הזאת.
כל כך הרבה אנשים שונאים בגלל המילה הזאת.
ורה לא אהבה אותה.
אבל אבא האמין מאוד, וגם אמא.
וגם שני אחיה הגדולים האמינו.
ואחיה הקטן, ידע לשאת ברכות ותפילות בעל-פה, כבר מגיל צעיר.
ורה קינאה בו, היא רצתה גם שהוריה יסתכלו עליה בגאווה, כמו שהם מסתכלים עליו.
היא למדה בבית ספר, שיש סכסוכים בעולם, ופיגועים, וחלקם באו על רקע האמונה.
היא מעולם לא הבינה, אבל היה משהו שהיא כן הבינה.
היא הכירה כמה אתאיסטים, פה ושם.
אתאיסטים שהסתירו את הדעות שלהם, שבאו ממשפחות כמו שלה.
הם תמיד אמרו לה, "אין אלוהים, אם יש, אז למה יש רוע בעולם? למה הוא כבר לא מטפל בו?"
היא חשבה לעצמה שהאנשים שאומרים זאת, טיפשים.
הרי אלוהים לא יכול להתערב לבני האדם כול החיים!
אם הוא יתערב, איך הם ילמדו מהטעויות שלהם? איך בני אדם ידעו להתמודד עם ההשלכות שלהם, אם הם תמיד יפעלו לטובתם?
זה כל טיפשי.
היא גם חשבה שזה נורא אנוכי, שיש אנשים שמתפללים לאלוהים רק לעזרתו.
למה הם נזכרים לפנות אליו, רק כאשר הם צריכים אותו?
מדוע הם חושבים, שהוא יעזור להם רק כי מלמלו כמה מילים קדושות, כשלפני רגע בקושי זכרו את נוכחותו של אלוהים?
לורה היו כל כך הרבה שאלות, תאוריות, מחשבות.
השאלה שהעסיקה הכי הרבה את ורה, זה למה האנשים זקוקים לאלוהים?
כמו שהיא חשבה, הוא לא יכול לעזור להם בחייהם כל הזמן. אולי רק מעט.
אז למה הוא כל כך חשוב להם?
היא תמכה בתאוריה די מקובלת בנושא- תאוריה שרבים מהאתאיסטים האמינו בה- הם בטח המציאו את זה, כדי לתת תקווה, ומענה, ומישהו לדבר איתו ולהישען עליו.
אבל ורה רצתה תשובות.
היא לא ידעה אם להאמין או לא, הרי כל כך כיף לדעת שיש איתך מישהו!
הרבה אנשים האמינו, וגם הרבה לא.

ביום חורפי אחד, ורה טיילה ליד נחל גועש.
המים זרמו, וורה הרגישה טיפת גשם נופלת על פניה.
מיד אחרי כמה שניות, התחילו הטיפות להתחזק. כבר ירד מבול.
היא החלה לרוץ במהרה הביתה.
היה המון גשם, היא דרכה במהירות על הבוץ החלקלק.
ורה הרגישה איך היא מאבדת שיווי משקל, ונופלת.
היא נפלה לכיוון הנחל. וניסתה לקום ולהיאבק.
זה לא עזר.
בכוחות אחרונים היא נאחזה בענף של עץ שנפל.
היא ניסתה להרים את עצמה, היא הייתה רטובה, חלשה ועייפה.
ורה הרגישה איך היד שלה מאבדת תחושה- ומתחילה להחליק מהענף.
היא נפלה לנחל והתחילה לצעוק לעזרה, לבכות, היא ניסתה להתנגד לזרם, לנסות להחזיק במשהו.
הגשם התחזק, ולאט לאט ורה ויתרה.
היא נתנה לנחל לשאת אותה איתו.
לפני שזה נגמר, השאלה אם ורה מאמינה לאלוהים או לא, עלתה בראשה.
היא חשבה שבעצם אין לזה תשובה, כי הדבר החשוב בחיים זה לא אם אתה מאמין או לא, זה אם אתה שלם עם עצמך, ומאושר עם עצמך.
אז ורה חייכה, ונתנה למוות לקחת אותה.