החתכים הראשונים שלי-חלק 3-מוקדש לBATEL NOAEMONA

שימו ברקע את השיר WARRIOR של דמי לובאטו-DEMI LOVATO
חלק 3
נמ שלי (של=קיצור של שלי)
עוד לא באתי לדגדג אותה-רק רכנתי לכיוונה והיא בעטה לי בפרצוף!
ישר ניתקתי את השיחה עם זואי
הרגשתי שהלחי שלי פועמת מכאב
היא בעטה בי חזק-כמו סוס כמו בהמה
אז עשיתי את הדבר ש"אמא" שלי אומרת לי תמיד לעשות-להגיד לה
ידעתי שזה לא יעזור-מניסיון מפעמים קודמות אבל עשיתי את זה בכל זאת-כדי שלא יהיה לה על מה להתלונן אחר כך-להגיד שאני לא בסדר….
אם אתן שואלות את עצמכן למה אני אומרת "אמא"-זה כי אני כבר לה מרגישה שהיא אמא שלי
אמא אמורה לאהוב ולחבק ולדאוג והיא לא מתנהגת ככה אם יש משהו אחד שהיא דואגת אליו בקשר אלי זה לדאוג לאמלל אותי (להפוך אותי לאומללה),לדאוג שאני אסבול-שאני תמיד אסבול-כל הזמן-בלי הפסקה-לסבול גם אם לא עשיתי שום דבר רע-גם אם אני לא אשמה-גם אם אני צודקת,…..
אז ירדתי במדרגות-יש לנו בית דו קומתי-והלכתי למטבח-ל"אמא" שלי
"אן בעטה לי עכשיו בפרצוף"
אמרתי
"לא נורא,תסתדרי"
היא אמרה באדישות
והכי מעצבן בכל הסיפור הזה הוא שאם אני הייתי בועטת בה-אפילו לא בפרצוף-אפילו לא בכוונה כמו שהיא עשתה היא הייתה מרביצה לי עכשיו-ולא רק במובן המילולי של המילה….
היא הייתה מרביצה לי עד זוב דם-אבל במקומות שלא רואים-כמו בגב שלי שחרוש צלקות….
"אני בטוח שאת התחלת איתה קודם"
אבא שלי שישב בסלון שצמוד למטבח אמר וחזר לקרוא את העיתון
הוא אמר את זה בלי לשמוע את הסיפור-את מה שקרה-את מה שיש לי להגיד-הוא פשוט החליט שאני זו שאשמה…..
"אבל זה לא נכון!-אני לא עשיתי לה כלום!-זו היא התחילה!"
אמרתי מנסה להישאר רגועה-
כמו תמיד-אפליות-כבר התרגלתי לזה-זו השגרת חיים שלי-זה חוזר בלופים-אותו דבר-אותן תגובות-אותם משפטים-אותה האשמה אבל לא אשמה כי אני לא אשמה-רק מאשימים אותי….
תגיבו ותדרגו!!!!!!!