עם לב פתוח-פרק 11

איך שנכנסתי לסלון מלודי התנפלה עליי והתחילה לדבר במהירות
"הנה את! חיפשתי אותך בכל הבית את חייבת להכיר את חבר של ג'ונתן, הוא ממש חתיך!" היא תפסה את ידי ומשכה אותי בין האנשים, לא ידעתי שלג'ונתן יש כל כך הרבה חברים למרות שהוא נורא נחמד הוא אף פעם לא התחבר בקלות, הגענו לכניסה לחצר הקדמית וג'ונתן עמד שם עם עוד נער, הוא היה קצת נמוך ממנו עם שיער שחור ופרוע, עיניו נראו כמו ערפל אילולא האישונים שלו.
"היי איימי, ידעתי שמלודי תמשוך אותך להכיר את החבר הטוב שלי דניאל" ג'ונתן הניח את ידו על כתפו של דניאל כנראה והלך לקבל עוד אורחים שצילצלו בדלת, מלודי רצה אחריו ואומרת לו שכדאי פשוט להשאיר את הדלת פתוחה. דניאל התקרב אליי ולחץ את היד שלי
"היי, איימי? אם אני לא טועה" הוא שחרר את לחיצתו וחיכה לתשובה שלי
"כן, נעים להכיר אותך דניאל, כמה זמן אתה מכיר את ג'ונתן? אם אני לא מכירה אותך זה כנראה קרה לא ממזמן" שילבתי את ידי וחיכיתי לתשובה שלו, הוא גירד את ראשו והתחיל לדבר
"אהממ האמת שאני מכיר אותו כבר שלוש שנים, נפגשנו באיזה כנס אני לא זוכר של מה"
"אוקיי, אתה נראה די מבוגר בשביל להיות בגיל שלנו"
"זה כי אני לא, אני בן 19" הוא חייך קלות והסתכל מסביב נראה כאילו הוא מחפש דרך לצאת מהשיחה
"וואו בן 19, טוב אני לא אפריע לך ליהנות מהמסיבה, היה נעים להכיר אותך"
הסתובבתי והלכתי, לא היה לי דיבור איתו ולא היה נראה שהוא מרגיש בנוח לידי חיפשתי את הארי, אולי עם המוזיקה המתאימה אני אני אצליח לחשוב קצת. כמו שציפיתי הארי ישב ליד החיבור לרמקולים, הוא דיבר עם מלודי ושתה ספרייט, התקרבתי וניסיתי להבין על מה נושא השיחה
"אם אתה תעמיס על עצמך בדחיקות יהיו לך רגליים כמו לתרנגולת הארי! תעשה כמה סקווטים ואז תדבר איתי" מלודי קמה מהכיסא שהיא ישבה עליו והתהלכה לכיוון החצר האחורית. הארי ניענע את ראשו והניח את הכוס שלו, התקרבתי אליו ושאלתי אותו
"היי, יותר מידי פופ בשבילי המוזיקה ששמת אכפת לך אם אני אשנה?" התיישבתי על אחד הרמקולים והוצאתי את הטלפון שלי
"באמת שלא, אני צריך משהו שינענע אותי קצת" הוא חייך אליי וחיבר את הטלפון שלי למערכת
"אתה זוכר את הלהקה שסיפרתי לך עליה לפני איזה חודש?"
"כן ליפפליי" צחקתי
"פלייליפ אבל לפחות אתה זוכר" חיפשתי את הפלייליסט "רוק" שלי, בעיקר ברייקינג בנג'מין, פאפא רואוץ' ולהקות רוק שאף אחד לא מכיר אבל המוזיקה יפה ונעימה אז זה לא יזיז לאף אחד, הפעלתי את הפלייליסט על שיר של פלייליפ "Again" אחד השירים האהובים עליי, הוא התחיל להתנגן וכמו שחשבתי לאף אחד זה לא הזיז
"וואו את מבינה במסיבות" הארי אמר במבט מופתע ומעריך
"אתה צריך לסמס לג'יין ולבדוק מה קורה איתה" דחפתי אותו קלות והוא הוציא את הטלפון שלו והראה לי אותו
"הנה, שלחתי לה הודעה לפני חמש דקות והיא עדיין לא ענתה לי" הוא נראה טיפה עצוב כנראה הוא לא רגיל שהם בנפרד, קיטשיות. הנחתי את הטלפון שלי על הרמקול ויצאתי לחצר האחורית, קצת יותר שקט פה ואין הרבה אנשים כמו הסמטה האחורית של מועדוני לילה בסדרות טלוויזיה. ראיתי כמה חברים מהשכבה רובם פשוט דיברו ביניהם חלקם ישבו על הדשא חלקם על כיסאות נפתחים, לפחות הם נהנים לא שאני לא אבל אני לא יכולה להפסיק לחשוב על אליס.
"היי, למה את כאן בחוץ, לבד ובקור?" זה היה מייקל הוא שם עליי שמיכת צמר וטפח על שכמי
"הייתי צריכה לשאוף קצת אוויר, הרגשתי חנוקה עם כל האנשים בפנים" חייכתי והודיתי לו על השמיכה
"אל תודי לי, זה המעט שאני יכול לעשות בשבילך אחרי מה שאת עשית בשבילי" התיישבנו על כורסה ישנה שעמדה מתחת לסככת הצללה, לא שאנחנו צריכים הגנה מהשמש בתשע בלילה, התבוננו בכוכבים למשך כמה דקות בלי לדבר
"אני שמחה שהכל הסתדר בינך ואנה"
"גם אני שמח, אני יותר שמח שהיית חלק מזה, בלעדיך זה לא היה קורה גם בעוד מליון שנה"
"אני תמיד שמחה לעזור ולשרת את חבריי" חייכתי וקמתי מהכורסה, הושטתי למייקל יד והעמדתי אותו עם הנפת יד אחת
"אתה אדוני צריך לחזור לחברה שלך" סידרתי את החולצה שלו ודחפתי אותו חזרה פנימה.
אם מישהו הולך להנות במסיבה הזאת אלה החברים שלי, הלכתי למערכת הרמקולים כיביתי את הפלייליסט שלי שאפילו לא הגיע לאמצע והדלקתי את המיקרופון.
כיוונתי את הווליום והחלטתי לעשות כיף
"מה קורה אנשים?" כל מי שהיה בסלון ובחצר הקדמית התחילו למחוא כפיים
"כולנו יודעים למה אנחנו פה אז למה שלא נעשה לג'וני שלנו כבוד!" הם המשיכו למחוא כפיים, וואו אני מרגישה כמו דיג'יי כרגע
"אז בגלל שאני כל כך אוהבת אותך ג'וני החלטתי להביא לך את השיר הבא כי אני יודע שאתה תרצח אותי אחר כך" ג'ונתן צחק וחיכה שאני אמשיך, חיפשתי את פלייליסט הדיסני שלי ושמתי את השיר שג'ונתן הכי שונא, "kiss the girl" המוזיקה התחילה. איך שהשיר התחיל רצתי במעלה המדרגות
"בואי הנה כדי שאני אראה לך מה זה" צחקתי וברחתי עד לקומה השנייה, עד שבסוף הוא תפס אותי
"לא , אני לא עשיתי כלום, פליז אל תכאיב לי" ג'ונתן הסתכל עליי בצורה מופתעת
"שאני אכאיב לך? מה פתאום לי יש את הנשק הסודי" הוא התחיל לדגדג אותי עד שכאבה לי הבטן מצחוק
"אני שונאת אותך" אמרתי בין הנשימות והנשיפות
"גם אני מת עלייך נשמה" אמר ג'ונתן ועזר לי לקום, ירדנו למטבח ועזרתי לו להוציא את העוגה מהמקרר
"הגיע הזמן לעוגה" ג'ונתן חייך והלך חזרה לסלון, התיישבתי על הדלפק והסתכלתי על העוגה וכל האנשים שבאו למסיבה של ג'וני ואמרתי לעצמי בשקט
"אחת המסיבות אם לא ה…"