אהבה וצרות אחרות פרק 5

"אמא אני הלכתי!" צעקתי לאמי והתקדמתי במהירות אל עבר הדלת "ליה!" היא צעקה לי בדיוק כשנגעתי בידית "מה?" שאלתי מבואסת שלא יכולתי לחמוק ממנה
לקחת אוכל?"
כן!"
"באמת?"
"לא!"
"תיקחי!"
"אבל אני לא רעבה!"
"אבל את תהיי!"
"אמא אני כבר יקנה!"
~דפיקה בדלת~
"אופסי אמא אני חייבת ללכת!"
"ליה תיקחי אוכל!"
"ביי אמא!"
"לפחות תחכי לבר!"
~טריקת דלת~
"תודה!" אמרתי לדניאל וחייכתי "בכיף" הוא אמר ושנינו התחלנו ללכת לכיוון התחנה. "אז.." ניסיתי להתחיל שיחה "אז.." דניאל הגיב "מי זה לעזאזל הבנאדם שרבתי איתו ברפת?" שאלתי אותו מתעניינת כשידי בכיסים. "עזבי.." דניאל אמר וחייך לשמיים "סיפרו בדיחה?" שאלתי מסתכלת למעלה גם "מה?" דניאל שאל משועשע והסתכל עליי כשידיו בכיסיו גם. "עזוב.." חייכתי והסתכלתי על הבתים שעברנו.
"למה התכוונתם כשאמרתם שהוא יעשה לי משהו בתחילת הלימודים?" שאלתי שוברת את הדממה "סתם ילד שחצן,אגואיסט ששם את עצמו בראש סדר העדיפויות" הוא אמר ונימת קולו התקשחה "הא.." אמרתי מהרהרת מחליטה שלא לדבר על זה "היי" דניאל עצר כשהגענו לתחנה והסתכל עליי עם חיוך מפייס "תמיד יש לך תגבורת את יודעת.." הוא חייך וקרץ לי "טוב לדעת" אמרתי לו וחייכתי חיוך מטומטם "שנחכה?" הוא שאל והחווה יד אל המושב הצר שהיה אמור לשמש מקום ישיבה לשתי ילדים בלחץ. "למה לא למה לא" אמרתי לו וישבתי רגל על רגל בתחנה הקטנה.
"מה.זה.לעזאזל?" שאלתי המומה כשאוטובוס ענקי וצהוב שאי אפשר להתעלם ממנו עצר אל מול פניי ועליו בענק רשום שם של מועצה אזורית "תכירי אוטובוס ליה,ליה אוטובוס" דניאל צחק והתקדם אל עברו "את באה?" הוא שאל והעיר אותי ממחשבותיי "כן! ברור..למה לא..לצערי..אני אסתום." 'זאת תהיה שנה ארוכה..מדי..' חשבתי לעצמי כשקמתי בחיוך מהספסל "וואו!" הייתי המומה מכמות הילדים שהיו שם "תודי שאף פעם לא ראית עשרים ערסים נמחצים באוטובוס אחד" הוא אמר בצחוק ואני גיחכתי "לא הרגשתי שאני צריכה" אמרתי והרגשתי יד מושכת את אותי אל מחוץ לאוטובוס "למה ירדנו?" שאלתי אותו לא מבינה "כי כל המקומות תפוסים" הוא אמר כמובן מאליו "סליחה? אז אנחנו צריכים *ללכת* לבית ספר בזמן שהדבר הזה-
*מצביעה על האוטובוס שהתחיל לנסוע*
-מסיע אותם!? אני הולכת להתלונן! וכאות מחאה אנחנו נבריז היום מבית הספר!" אמרתי ובאתי לחזור הביתה כשדניאל תפס בתיק שהגיע עד לאמצע גבי ומשך אותו אליו " תירגעי,האוטובוס הבא יהיה כולו שלנו" הוא חייך והרגשתי את הנשימות שלו על צווארי "נחמד.." אמרתי בקול גבוה.
"אז ספר לי על הבית ספר" אמרתי אחרי כמה דקות של שתיקה מביכה בעודנו מחכים לאוטובוס השני "מאיפה להתחיל?" הוא שאל "מהתחלה, אני מרגישה משוגעת היום!" עניתי לו בחיוך "אוקיי אז..כמו בכל בית ספר יש את הערסים,את המעשנים,את הפאקצות,את אהובי המורים" דניאל אמר ולאחר מכן הסתכל עליי וחייך "ויש אותנו,אלה שנחשבים היצורים המוזרים של הבית ספר"
"יצורים מוזרים?"
"בדיוק"
"אנחנו לא.יצורים מוזרים!"
"זה לא מה שדור קבע"
"דור? הו דה פאק איז דור?"
"זוכרת ששאלת אותי עם מי רבת ברפת?"
"נו.."
"זה הוא"
"אני רבתי עם רפתן?"
"לא..את רבת עם הילד הכי מקובל בבית ספר,הכי יפה,הכי חכם.."
"הכי עלוב!"
"הא?"
"קאם און..הוא רפתן! לא שלהיות רפתן זה רע כן? פשוט.."
"פשוט?"
"הוא בטח איזה ילד מחוצ'קן ועלוב נפש"
"אני די בטוח שאת הולכת לחזור בך.." דניאל אמר צוחק
"בטוח אה?" אמרתי ובדיוק האוטובוס הגיע "אז דור נכון?" שאלתי את דניאל עם מבט זועם על פניי "כן למה?" הוא שאל לא מבין "כלום..אתה עולה?" שאלתי אותו ועליתי אחריו