דוקטור הו; רוז10x ׳אני צריך אותך׳

רוז סגרה את דלת חדרה בשקט והתקרבה לקונסולה, ״דוקטור?״ היא לחשה, לא רוצה להפריע לעבודתו, הוא הציץ מתחת למכונה, ״רוז!״הדוקטור הכריז ונעמד מולה במהירות. חולצתו הייתה פרועה וכבר לא מסודרת בתוך מכנסיו כמו תמיד, ידו איזה בקלילות במברג הקולי
״זה לילה בשבילך לא? את אמורה לישון עכשיו, כמו בני אדם, לישון, דבר חסר תועלת״ הוא אמר בטון המגוחך שהיא כל כך אהבה. אבל פניו הרצינו כשראה את ההבעה שלה. רק עכשיו הוא שם לב, עיניה היו נפוחות מבכי ופניה היפות האדימו מפחד. ״רוז?״ הוא שאל והתקרב אליה, היא השפילה את מבטה לרצפה כשהוא תפס את כף ידה, ״עוד סיוט?״ שאל והיא הנהנה בשקט, ״הו רוז״ הבושה והבהלה בפניה היו ברורות והוא רצה להעלים אותן, הדוקטור משך אותה לחיבוק. ״אני בסדר דוקטור, באמת״ הוא אמרה והוא יכל לשמוע את הדמעות חונקות את גרונה. היא טמנה את ראשה בחזה שלו, מתנחמת בזה שהוא כאן איתה, דמעותיה מרטיבות באיטיות את חולצתו, היא בכתה, והוא נתן לה לבכות. ״אני כל כך מצטער״ הוא לחש לתוך שיערה, ״כמעט איבדתי אותך״ , הוא לא רצה להיזכר בהרגשה שחיללה אותו כשראה אותה חסרת פנים. הם אמרו שהשאירו אותה ברחוב, זה שיגע אותו. רוז הרימה את ראשה, עיניה החומות מסתכלות עליו, ״אני פה דוקטור, אתה הצלת אותי״, הדוקטור נאנח, ״אבל יש לך סיוטים, זה גורם לך סבל״ עכשיו היא הייתה זאת שמשכה אותו לחיבוק, הוא הרגיש שהוא זקוק לזה יותר ממנה אפילו, הוא רצה לדעת שהיא פה, שהיא חיה, שהיא איתו. ״כדאי שתחזרי למיטה״ הוא אמר ושיחרור אותה. קור נוראי השתלט על גופה באותו רגע, היא נהנתה להיות צמודה אליו, לחבק אותו, להרגיש את הגוף שלו מתחכך בשלה. הדוקטור פתח את דלת חדרה, ״אתה.. אתה יכול להישאר איתי?״ היא שאלה בלי הקדמה, כמעט מתחרטת על זה כשהבינה שאולי זה היה פתאומי מדי, אבל הדוקטור לא נראה מבוהל מדי ״אני אשמח״ הוא שם את ידו על הלחי העדינה שלה והיא נמסה. הוא ישב ליד המיטה שלה באותו לילה, סיפר לה סיפורים על גאליפריי והסיט את שיערה מהפנים שלה כשישנה. הסיוטים לא חזרו יותר.