״כמו חלום…״ הקדמה + פרק 1
״אמא?..״,צעקתי כשנכנסתי לבית הקטן שלנו
״שש..אמי למה את צועקת״,אמרה אימי בקול הצרוד שלה ושוב השתעלה
״לקחת את התרופות שלך?״,שאלתי והוצאתי מהתיק גב שלי שאריות אוכל ממסעדה שבו אני עובדת
״כן..״,אמרה והשתעלה בחוזקה
״מימי..״,אמרה מלודי כשהיא משפשפת את עיניה ביד אחת או בידה השניה את הדובי שלה
״כן?״,שאלתי והרמתי אותה
״הבאת היום אוכל?״,שאלה
״כן כמו שאת אוהבת״,אמרתי בחיוך והושבתי אותה על הכיסא
״קיבלת טיפים?״,אימי שאלה
״איזה 2 דולרים לא יותר״,אמרתי ונתתי לה אותם
״אמי…אני סומכת עליך שתשמרי על האחים שלך כשאני לא יהיה פה״,ליטפה את פני ואמרה
״אמא מספיק..את תיהיה בסדר״,אמרתי בעצבנות לא רוצה לשמוע את זה בכלל
מלודי אכלה ודיברה עם הדובי שלה
״איפה טיילור?״,שאלתי את אימי
״בטח משחק עם חברים שלו״,אמרה אימי ואכילה את מלודי
יצאתי מהבית והתקרבתי לחצר שממול
״טיילור״,קראתי
״נו אמי עוד 5 דקות״,אמר לא מסתכל אלי בכלל וממשיך לשחק
״כמעט כבר 8 בערב טיילור״,אמרתי
״נו אני לא ילד קטן עוד מעט אני בא״,אמר
״עכשיו!״,התעצבנתי
הוא הסתובב עצבני והתקדם לבית,נכנסנו לבית והוא ישר הלך לשבת
״לך תשטוף ידים ליפני״,אמרתי לו
״אוף״,אמר בלחש וקם,התקרב לברז ושטף את ידיו
מלודי וטיילור אכלו
אמיילי אנדרסון בת ה16 לא נערה כמו כולם,היא מטפלת באימה החולה ובאחיה הקטנים,לא נותנת לעצמה דקה של מנוחה רק כדי לעזור למשפחתה, אחיה הגדול בראיין נכנס לכלא לפני שנה,הוא היה עבריין בשכונה והכניסו אותו לכלא הוא ששמר על משפחתו עזב אותם בגלל שטויות,בסך הכל בן 20 וכבר החיים שלו מתחילים בכלא.
האמא אלונור חולה קשה מסתירה לילדים שלה שהכל בסדר אך כולם יודעים שהמצב שלה חמור,כמובן חוץ מילדיה הקטנים יותר,היא גאה בבתה שעוזרת לה בהכל וסומכת אליה מאז שבנה נכנס לכלא,בעלה,האב של המשפחה נטש אותם ונתק קשר עם כולם,המצב של המשפחה קשה בקושי לאכול יש להם ורק בגלל שאמילי עובדת כמלצרית היא לוקחת שאריות אוכל לאחיה ולאימה.
טיילור בן 10 ילד עקשן אך סובל,הוא לא כמו כל הילדים שיש לו כדור או מכונית צעצוע כדי לשחק,תמיד מסתובב ברחוב ומוצא צעצועים זרוקים,לעיתים רחוקות גונב אוכל או משחקים לומד מאחיו הגדול,במקום ללמוד הוא מסתובב ומשחק.
מלודי בת 3 הקטנה של המשפחה,היא קוראת לאמילי ׳מימי׳,אמילי מטפלת בה כמו אמא מאז שאימם חלתה היא כבר לא יכלה לטפל בהם ולכן אמילי החליפה אותה
אבל מאז אותו היום הכל משתנה…וכאן הכל מתחיל
״אמא?״, שאלתי את אימי כששמעתי אותה משתעלת בחוזקה כמעט נחנקת
״אנ…אני בסדר״,אמרה אחרי כל שיעול
רצתי להביא כוס מים והיא שתתה אותו
״לקחת את התרופות שלך?״,שאלתי
היא הנהנה והניחה את הכוס,היא שכבה בחזרה וכיסיתי אותה בשמיכה
חזרתי לספה הקטנה וישבתי,כמו כל ערב שאני חוזרת מהעבודה אני לומדת בערב,פעם ברחוב מצאתי ספר לימוד זרוק,ואז כמה ספרים,למדתי לקרוא ולכתוב לבד,חלק בראיין עזר לי כמו שהוא עזר לי להגן על עצמי למקרה הצורך
אימי השעלה והפעם הקיא דם
קמתי במהירות לחוצה
רצתי לשכנים שממול ודפקתי בדלת
״אמילי?״,שאלה השכנה שלנו אבלין,מבוגרת בת 70 לפעמים היא נותנת לנו בגדים שכבר לא מתאימים לנכדים שלה ולפעמים אוכל ותרופות היא עוזרת לנו הרבה
״אמא…היא..היא מקיאה דם״,אמרתי בלחץ
בנה של השכנה אנדרו,שרופא בבית חולים מיד קם
הוא יצא מהבית במהירות ורץ לביתנו
השכנה באה אחרי והתקדמנו לסלון הקטן
״אלונור?״,שאל אנדרו
אימי לא הגיבה,עיניה נעצמו ופניה חיוורות
נשארתי קפואה במקומי..
״אני מצטער אמי…״,קם אנדרו ואמר בעצב
אבלין שמה את ידה על כתפי והסתכלה אלי בדמעות
הדמעות זלגו ולא הייתי מסוגלת לזוז או להגיב…
אנדרו הלך לצד השני והתקשר למישהו
״אמי..תסתכלי אלי חמודה,את חייבת להיות חזקה בישביל באחים הקטנים שלך..הם עכשין באחריותך״,אמרה אבלין
״אני…לא…מסוגלת״,אמרתע בדמעות
״את כן..את ילדה חזקה״,ליטפה את פני יאמרה
אנדרו שם על גופה של אימי את השמיכה עד לראשה
היא שכבה על הרצפה מתה..
״מימי..?״,מלודי התעוררה היא התקרבה אלי בעינים עצומות ומחבקת את הדובי שלה
״בואי..״,לקחתי אותה וחיבקתי אותה חזק
רגליה סביב מותני וידיה סביב צווארי
״אני לא העזוב אותכם לעולם…״,לחשתי לה וליטפתי את ראשה
תגובות (7)
תמשיכי!!! אבל תשתדלי בלי שגיאות כתיב כי זה מוריד מרמת הסיפור !
אני ממש ממש משתדלת אם תוכלי לעזור לי במילים שטעיתי השמח כדי שלא יהיה שוב שגיאות
תמשיכיייייייי עכשיו!!!!
ליפני= לפני
העזוב- אעזוב
תיהיה- תהיי
וואוו זה רק הקדמה וגרמת לי לבכות
זה פשוט מרגש ! את כותבת ממש מעולה
תמשיכי יא מוכשרת אחת :)
תצמשיכיי
אהבתי את העלילה