העליונים | חלק 3 :>

" הוא היה מאחוריי לפני רגע. א-אני לא-" סאם החל להיות לא רגוע כבדרך כלל. " כדאי שנתקשר לאדווין?"
" למרות שהוא המבוגר מבין כולנו, הוא לא אבא שלנו ואנחנו לא צריכים להתקשר אליו במצבים כאלה." התנגדה ג'נבה בכל תוקף. " ובזמן האחרון הוא מתנהג מאוד מוזר."
" אז מה את מציעה שנעשה?" שאל סאם.
" הלוואי שהייתי יודעת." נאנחה. " אני רק מקווה שהם לא תפסו אותו."
" אם יש משהו שקיליאן טוב בו זה להתחמק מהחוק. אנחנו רק צריכים לחכות ולקוות שנראה אותו בקרוב."
" אתה מציע שנעזוב?" שאלה.
" אני אומר שזאת האפשרות היחידה שלנו." ענה.

ג'נבה פתחה את הדלת ונכנסה אל תוך הבית מיואשת. " מצאת אותו?" סאם קפץ עליה כשחזרה. היא הנידה בראשה.
" זה ממש רע." אמר בדאגה. " כבר חושך בחוץ, היינו אמורים למצוא אותו עד עכשיו."
" אני לא יודעת מה לעשות." ג'נבה נהייתה מודאגת. " גם לא ראיתי את אדווין בשום מקום מאז הבוקר."
" אם משהו קורה כאן ואני לא יודע על זה, אני ממש אשמח לדעת עכשיו." הוא התלונן.
הדלת נפתחה בהפתעה. הם חיכו בקוצר רוח לדעת מי נמצא מאחורי הדלת.
" אדווין? איפה היית?" שאלה ג'נבה בהפתעה ובלבול.
" שום מקום מיוחד." ענה מבלי לטרוח להסתכל על אף אחד מהם.
" יש לנו בעיה דחופה יותר- הוציאו קלסתרון של קיליאן בעיתונות ועכשיו הוא נעלם." אמר סאם.
" נעלם?" על מה אתה מדבר?" אדווין נראה מופתע מדבריו.
" טוב, עכשיו אתה כאן, אז תוכל למצוא אותו." אמר סאם.
" אני לא מבין על מה אתם מדברים." המשיך. " קיליאן נמצא למעלה."
שניהם היו מופתעים מאוד מהגילוי.

דלת החדר נפרצה בכוח כשג'נבה בעטה בה בחוזקה וכמעט העיפה אותה ממקומה. היא הייתה רותחת מזעם.
" אתה! אתה היית כאן כל הזמן הזה?" אמרה בכעס כשנכנסה לחדר.
על יד המיטה ישב בחור צעיר בעל שיער בלונדיני קצר. לרגע חשבו שהוא פרץ אל הבית, אבל במהרה הבינו שאותו בחור היה בעצם קיליאן, במראה שונה מהרגיל.
" לאן נעלמת? אתה יודע כמה הפחדת אותנו?" היא תפסה בזרועו והרימה אותו באגרסיביות. " ומה עשית לשיער שלך?"
" אאו- אאו-" הוא אמר בשקט כשניסה להשתחרר באחיזתה. " אני שומר על פרופיל נמוך." ענה, ושפשף את זרועו כדי להפחית את הכאב.
" הייתם כאן כל היום ולא טרחתם לבדוק?" שאל אדווין. סאם הרים את שתי ידיו.
" חשבתי שיהיה חכם לשנות את המראה שלי עד שהמצב יירגע." הסביר קיליאן.
" כן, זה די חכם." ג'נבה אמרה בשקט.
" אבל בדרך שלי לכאן, שמעתי משהו." הוא הוסיף לומר.
" משהו כמו מה?" שאלה בסקרנות.
" לא משהו טוב." ענה. " שמעתי כמה מדברים על תוכנית שתתרחש מחר בצהריים. הם מתכננים לפלוש לבניין העירייה, ולעורר מחאה."
" אני מפחד לשאול, אבל- איזה סוג של מחאה?" שאל סאם.
" הסוג הכי גרוע." הסביר. " שמעתי שהם לא מתכוונים להיכנע אלא אם כן יתנו לכולנו שוויון זכויות, אבל, אני בטוח שחלק מהפעילים מתכננים משהו יותר גרוע. אני חושב שהם מתכננים השתלטות כוללת."
" אתה מתכוון, שהנגועים מתכננים להשתלט על כל העיר?" ג'נבה שאלה בחשש, וקיליאן הנהן בחוסר רצון.
" הרבה אנשים יכולים להיפגע בגלל הדבר הזה." אמר סאם. " אתה יודע כמה יודעים מזה?"
" בערך, כמעט חצי מהנגועים בעיר. אבל מי שבאמת הולך לעשות את זה מסתכם בעשרים מקסימום." השיב.
" אבל כמו שאמרת, אתה חושב שזה מה שיקרה. אנחנו לא באמת יודעים אם זה נכון." אמרה ג'נבה.
" אסור לנו לקחת סיכון." אדווין התפרץ לפתע לשיחה שלהם. " אני מציע שנגיע לשם גם אנחנו, ואם העניינים ישתבשו, נעשה כל שביכולתנו לצמצם את הנפגעים."
" אנחנו רק ארבעה." אמרה ג'נבה. " הם יורת מאיתנו, ואנחנו לא יודעים אם יהיו עוד שינסו להתערב, אולי לטובתם. מה הסיכויים שלנו?"
" יש סיכוי." אמר קיליאן. " אם זה באמת מה שיקרה, עדיף לנו לנסות להתערב מאשר לשבת בצד ולצפות. אתם לא חושבים?"
" אני מניחה שאתה צודק." ענתה ג'נבה.