אהבה זה מעשה כשפים. פרק 1

כל מה שהיה לי ידוע היה כלום.
זאת אומרת ידעתי משהו אבל רק דבר אחד:
"לאהוב זה כלום,
להיות נאהב זה משהו,
להיות נאהב ולאהוב זה הכול."
התנדנדתי במקומי ואז נזכרתי מי אני, וגם איזה מכות קיבלתי כרגע.
"איי." אמרתי ושפשפתי את הזרוע, עוד יום חדש של עבודה, רק יותר שונה והרבה יותר קשה.
ניסיתי להתעלם מהזרוע הפצועה, לטובתי, ולא הצלחתי.
היא הייתה חבושה בבד מלמלה והפריעה לי כל הזמן, לפחות כך חשבתי.
בפעם ההבאה שתראו את הרכב של ה ,כביכול, "משפחה" שלי תזערו לא למות מהמכות.
"ליידי…?" שאלה אותי המשרתת הראשית והתבוננה לצדדים, היא פחדה מהרכב.
"מה?" עניתי לה והתחלתי לחפש את המטאטא משער הענקים שנתנו לי למזל.
"בקשר לעבודה שלך אצל הנסיך-"
אני לא הקשבתי לה וגם קטעתי אותה, ידעתי היטב מה תגיד לי.
"-כן, לא משנה ביי." חייכתי לעברה ומיהרתי ללבוש שמלה ליציאה שלי אל החדר של הנסיך, לנקות. יש שמועות האומרות שהחדר שלו הוא כמו שני סלונים בבית רגיל.
המשרתת הבינה כנראה שאין טעם להסביר לי לכן היא רק אמרה, אני נשבעת שעם חיוך על הפנים,: "בהצלחה שהחכמה של האלפים תעזור לך, ושלא תמותי." כשאמרה 'ושלא תמותי'
הרגשתי שהיא מתכוונת להפך. אבל היא עזרה לך! אתם אומרים. אם לומר את האמת היא לא, היא פשוט עשתה את עבודתה בכך שניסתה לעזור לי.
טוב, אני רק אומרת שהיא אולי, אבל אולי, הייתה צריכה לעזור לי.
לא היה לי סיכוי לנקות את החדר של הנסיך, הוא היה נקי. "מה…?" חשבתי שעובדים עלי אבל עם הזמן הבנתי שאין כזו סיבה והתחלתי לחפש לכלוך, ופה ושם באמת היה כזה.
נראתי כמו מישהי שלא יוגעת שום דבר על ניקיון.
לבסוף אחרי שש שעות של עבודה, הצלחתי למצוא רק מאה גרם לכלוך.
התעצבנתי והתעייפתי, חיפשתי לכלוך בכל מקום ועל כל כך קצת אף פעם אני לא אקבל משכורת.
זרקתי את המטאטא שלי מחוץ לחלון שהיה בעל מזגרת מוזהבת ורצתי הישר אל המיטה של הנסיך שהייתה עם סדינים לבנים וריחניים. "אההה…" פלטתי.
"סליחה אפשר לעזור?" ואז ראיתי אותו, נער יפה.
אם לאהוב זה כלום אז אין לי יותר שום דבר בחיים.