זכרונות רחוקים פרק 14 1D
הארי~!~
התהלכתי לבית לאט לאט שעיני אדומות מדמעות. עליתי לחדר שלי ופתחתי את הארון , מוציא את בקבוקי הבירה שלפחות מוכנים להקשיב לי. ניערתי אותם בחוזקה ושתיתי .
" האז?! מה אתה עושה לעזאזל?!" צעק נייל שפתח את הדלת
" אתה לא רואה. איך השמיים נהיו ירוקים פתאום?" צחקתי ומאז אני לא זוכר מה קרה
דניאל:
התחלתי להתגעגע לבנים, לכל השטויות שלהם, והצחוקים שהיו לנו. האיש המגעיל הזה לא נותן לי חופש, ומכריח אותי להתאפר ולהתלבש בצורה מוגזמת. לפעמים נדמה לי שהוא קורא את המחשבות שלי. אני חייבת לשים לזה סוף ולברוח מפה! אבל איך?
" מאמי!!!" צעק אנדרו התעלמתי. אני לא רוצה שהוא יתרגל לזה.
" קראתי לך " אמר וליטף את פניי
" עזוב אותי"
" מה יש? למה התעצבנת? "
" עזוב אותי!" הרמתי את קולי
" דני!! תסתכלי לי בעיניים" אמר ומשך את פני אליו . הסתכלתי בעיניו החומות בחוסר התעניינות
" אני רוצה לבית שלי! לחברים שלי!! למשפחה שלי!!" צרחתי והתחלתי לבכות
" אין לך משפחה! וחברים מזויפים!! עשיתי לך טובה שחטפתי אותך! "
" ה- הם כמו ה.. משפחה שלי." אמרתי בשקט
" תשכחי מהם!!! עכשיו את שלי ורק שלי! את רכוש שלי את תעשי מה שאומר לך !!!"
" אנחנו חיים במדינה פמניסטית! ואני לא רכוש של אף אחד!"
בלי שהוא הגיב רצתי מהר אל הדלת לא מסתובבת לאחור אבל הרגשתי ידיים גדולות עוטפות את בטני, וידו הונחה על פי בחוזקה. השתוללתי אך עוד איש בא והחזיק ברגלי. הוא הוא פתח דלת אחת ובה חדר גדול והכול בו בצבע לבן. הוא זרק אותי על המיטה ונעל את החלונות , ופתחי האוורור במהרה.
" עוד שעה וחצי אני אבוא. תתנהגי יפה. ותירגעי! זה הולך להיות הבית שלך למשך הזמן הקרוב…."
" תן לי ללכת!! חלאת אדם! משוגע!!"
" לא יפה לקרוא ככה לבעלך לעתיד.." הוא אמר וסגר את הדלת.
אני התחלתי לבכות
תגובות (3)
תמשיכייי
תמשיכי!
תמשיכייי