לחיי אלפיים חמש עשרה- פרק 6

בבוקר למחרת, שהיה בערך ארבע שעות אחרי שהלכתי לישון, ואחרי הפגישה המדהימה ביני לבין ערן, ג'ו זימן את כולנו לחדרו לתת את המשימות היומיות.
"אותך בר אני שולח היום לסטודיו לצילום של 'אסף מיכאלי', יש שם צילומים להלבשה תחתונה. אחד הבנים שם הוא מישהו שעתיד להיות מיוצג שלנו. אני צריך שתשגיחי על הצילומים, תבדקי שהוא בסדר עם כל מה שקורה ואחר כך תדברי איתו קצת בקשר למשרד שלנו". הנהנתי אליו ורשמתי את הפרטים. הוא גם נתן לי את הכתובת של הסטודיו.
"שיהיה יום טוב בנות ובנים" הוא צחק וכולנו התפזרנו. יצאתי מהמשרד לכיוון הרכב ונסעתי אל סטודיו הצילום.
"שלום" פניתי לאחת האחראיות, ראיתי שבטח היא אחראית על הצילומים כי היה לה יומן דומה לשלי ולו"ז, לצילומים תמיד יש לו"ז, "אני ממשרד יחסי הציבור של ג'ו לנר".
"אל תשאלי.." היא נאנחה והסתכלה עליי, "יש כן כאוס מוחלט. הדוגמנית חולה, הכל הולך קפוט, כל הסטים כבר מוכנים והאנשים פה עובדים משעות מוקדמות כדי לסדר את התאורה המיוחדת. זה לא סתם צילומים, זה ליין מיוחד של הלבשה תחתונה לאחת החברות המובילות בארץ. אנחנו משתגעים".
"הדוגמן כאן?" שאלתי אותה. היא הנהנה אליי.
"מישהו דיבר עם הדוגמנית?".
"היא עם יותר מארבעים חום בבית, היא לא מסוגלת לתפקד, אפילו לדבר בטלפון היא ביקשה שלא אלא רק דיברו איתה בסמסים. כולנו סומכים עליה, עבדנו איתה מלא, אנחנו יודעים שהיא לא מבריזה סתם".
"ואין מצב להשיג מישהי אחרת במהירות? הרי לסוכנות שלה בטח יש עוד בנות שמתאימות".
"היא והדוגמן יצרו קשר מאוד טוב, ואנחנו צריכים קשר וכימיה בצילומים כמו אלה, שמביאים את הצד הפרוע יותר שבאדם, את הסקס אפיל שלו שיוצא החוצה, את מבינה?". הנהנתי אליה. היא הייתה נראית בפאניקה מוחלטת.
"מי הדוגמן?" שאלתי. היא חיפשה אותו בעיניים שלה, כנראה שהוא הלך להחליף לבגדים האחרים כי הוא לא נראה בשטח. בסוף ראיתי מישהו מגיח מאיזורי האיפור לבוש בחלוק. קלטתי את פניו, וכשהוא התקרב זיהיתי את עיניו היפות. חייכתי לעצמי חיוך קטן. זה סיפור סינדרלה לפגוש אותו על סט צילומים, ועוד צילומים להלבשה תחתונה.
"תכירי בר זה עמרי" הציגה אותי האחראית אל הדוגמן, "דברו לכם, אני לבנתיים אלך לבדוק מה אני יכולה לעשות". היא השאירה אותי לעמוד מולו, אדם שתוך שנייה של היכרות, או אי היכרות, שפתיו היו על שלי. בנאדם שמגנט אותי בנשיקה שלו. הוא הסתכל עליי ואז חייך חיוך קטן מובך.
"אז ככה אתה נראה באור" אמרתי לו ושברתי את השתיקה.
"היי" הוא אמר מובך, "אני מבין שזה קצת שוק בשבילך לראות אותי. רציתי להתנצל אגב על מה שהיה באותו ערב".
"בטח היית נורא שיכור.." נאנחתי, "לא שמת לב למה שאתה עושה". הוא צחק והניד את ראשו לשלילה.
"דווקא לא שתיתי המון" הוא צחק, "אבל זה לא היה צריך לקרות ככה. בכל מקרה זה לא היה רע" הוא חייך אליי.
"מעולם לא נשארת לבד בלילה של הסילבסטר?" שאלתי מיד. הבעתו התחלפה. הוא הרכין את ראשו, נשך את שפתיו והניד את ראשו לשלילה. זה אומר עליו הרבה דברים. הנהנתי בראשי ופניתי ללכת ממנו. הוא תפס בידי והסתובבתי אליו בחזרה.
"שלא תחשבי שאני כזה.." הוא נאנח, "באמת". הוא היה צמוד אליי. מעט אנשים היו בסטודיו ברגע הזה. "אני לא הסטוציונר המגעיל שאת כנראה חושבת לעצמך שאני הוא, זה פשוט שזה עניין אישי הלילה של הסילבסטר, ומגיל צעיר אני לא רוצה בשתיים עשרה לא לחלוק נשיקה עם מישהי. אל תשפטי אותי, אני לא יכול לסבול את זה.." הוא נאנח. היה נראה שיש כאב בגרונו כשהוא אמר את המשפטים האלה, מתחנן שאבין לו, דבר שאולי רבים לא מבינים. בטח כל העיתונים ומדורי הרכילות רק צריכים את הצהוב, את הדרמה, את הכאב שלו, ולא יכולים להבין לבנאדם הזה שכנראה שומר על מסורת. מסורת די מוזרה אם תשאלו אותי.
"כזו כימיה אני צריך" שמעתי קול מצד ימין. הפניתי את מבטי וראיתי את הצלם מתקרב אלינו. אחריו גם באה האחראית, חיוך מוזר ומצחיק היה על שפתיה.
"דגמנת פעם?" שאל אותי הצלם. הנדתי את ראשי לשלילה. "אני גם באתי לפה כדי לעשות דבר אחר לגמרי" אמרתי לו.
"בר את תצילי לנו את הצילומים" פנתה אליי האחראית. הסתכלתי עליה במבט מוזר, זה לא דבר קל, מילא עם בגדים, אבל הלבשה תחתונה..
"תני לי רגע להתקשר לג'ו ולשאול לדעתו, זה לא דבר שאני פשוט אסכים לעשות". היא הנהנה ועזבתי את החבורה הזו לרגע והרמתי טלפון לג'ו. הסברתי לו את הסיטואציה, את מה שדורשים ממני, את הסיבה למה אין להם זמן למצוא מישהי אחרת וליצור כימיה בינה לבין הדוגמן. אמרתי לו שזה מרגיש מוזר, כי זה קמפיין להלבשה תחתונה וזה דבר שגם אף פעם לא עשיתי וצריך לדעת איך לעשות. אין לי את הסקס אפיל שכל כך צריך בשביל התמונות האלה. לנועה יש! נועה היא פלרטטנית מלידה! אני לא!
"זה יציל את הצילומים?" הוא שאל אותי לבסוף. קולו היה רגוע. השבתי לו בחיוב.
"אז הגיע הזמן להיכנס לפוזת הדוגמנית" הוא אמר לי. היה נשמע חיוך קטן בקולו. "אני יודע שזה לא קל, אבל התפקיד הזה לא קל ופה נכנסת למקום שאם הכל ייחרב עכשיו הקמפיין הזה אבוד. תעשי כל מה שצריך כדי להציל את זה אבל תשמרי על קצת קווים אדומים שישמרו גם עלייך, בעיקר עלייך, וגם על השם הטוב של החברה. שלא תעזי להתקרב יותר מידי אל הדוגמן או לעשות תנועות סקסיסטיות, מניסיוני זה לא מה שצריך בצילומים האלה. תשמרי על עצמך ועל האמת שלך תוך כדי צילומים חושפניים, והכל יהיה טוב. בסדר בר?". הנהנתי לעצמי, קולו הרגיע אותי, הביטחון שלו ובעיקר הבקשה שלו שאשמור גם על מי שאני, שבו אותי.
"אעדכן אותך מה קורה" אמרתי לו מיד, "נדבר מאוחר יותר".
"מה אני צריכה לעשות?" פניתי אל הקבוצה שעדיין עמדה ביחד. ראיתי את זוויות פניו של עמרי מתעגלות כלפי מעלה.
"אנחנו נדריך אותך, זה בטח יהיה מוזר ושוק לרגע אבל תחשבי שאת מגלמת פה דמות, זה הכל, תתנתקי לרגע ממי שאת ומהתפקיד שלך, וככה הצילומים יצליחו" אמר הצלם.
"בואי, אני אעזור לך ואביא לך את כל מה שאת צריכה, את הלבוש המתאים ועוד ארגיע אותך קצת לפני" אמרה לי האחראית.
"יהיה בסדר" שמעתי את קולו של עמרי אומר. רק עם קולו הרגשתי בטוחה. חייכתי אליו והלכתי אחרי האחראית. זה יהיה יום ארוך.