העליונים | חלק 1 :>

עברו חמש-עשר שנים מאז המקרה.
הרשויות והממשלה כבר ידעו מול מה הם מתמודדים. המצב היה קטסטרופלי. יש להם אויב חדש כעת, ואסור להם להרשות אבידות נוספות. העולם הפך למסוכן יותר עכשיו. אין אדם שלא נפגע מכך בדרך כלשהי, וכל אחד ואחד מנסה להמשיך בחייו, לא לתת למה שקרה להשפיע, אבל מבפנים ידוע שזה לא אפשרי. להסתובב בחוץ לאחר השקיעה הפך למעשה מטופש ומסוכן יותר מבעבר, ולא כדאי להיכנס למלחמות שווא עם זרים ואנשים שרק הכרת, כי לעולם אין לדעת מי ומה הוא.
ובינתיים, באחד הקניונים המרכזיים של העיר, התנהל מרדף אחר פורץ אחר שמסיבה לא ידועה פרץ לאחת מהמסעדות בקומה השנייה וגנב מצרכים מהמחסן שלהם.
זוג שוטרים רדף אחריו ברחבי הקניון. הם הפתיעו אותו, הוא לא ציפה שיגיעו למקום כל כך מוקדם, אבל בכל זאת, נראה שגם ככה הם לא הפריעו לו במילא והוא היה נינוח בזמן שרדפו אחריו, והוא המשיך למצוץ את הסוכרייה על מקל שהייתה בפיו. הוא הביט לאחור ותהה לעצמו איך יפטר מהם. הוא הוציא את הסוכרייה מפיו והביט בה באכזבה. הוא תפס במקל בקצות אצבעותיו החשופות. היה חשוב שהוא עצמו יגיע בה ושהכפפה שעל ידו לא תפריע. הסוכרייה החלה לזהור באור בצבע טורקיז שהפך במהרה ללבן בוהק. הוא מיהר לזרוק אותה לאחור והמשיך לרוץ.
השוטרים שהיו בעקבותיו לא הבינו מה מעשיו, עד שהסוכרייה שנחתה על הרצפה התפוצצה ועקבה אותם כמו שצריך. הוא החליק במורד המדרגות הנעות, שבשעה הזאת לא פעלו, ונחת באופן מושלם עם שתי רגליו על הרצפה, ואפילו הספיק לקוד קידה לעצמו לפני שהשוטרים שמו לב לאן הוא נעלם.
הוא מיהר לרוץ לכיוון דלת הכניסה, שבאותו זמן הייתה לא יותר מאשר חור גדול בחלונות הזכוכית שסבבו אותה.
זה לא טוב. עוד זוג שוטרים הגיח מלפניו במפתיע. ארבעה שוטרים על גנב אחד מסכן? הם רציניים? טוב, זה בטח בגלל שהוא- מה שהוא.
אולי הם הצליחו להפתיע אותו לרגע, אבל זה עדיין לא אומר שאין לו תוכנית ב'.
הוא עשה סיבוב פרסה. זוג השוטרים הנוספים שרדפו אחריו מקודם כבר התקדמו לעברו. הוא מיהר אל עבר המזרקה הכבויה באמצע הקומה הראשונה. הוא קפץ וטיפס עליה, עד שהגיע לקודקודה למעלה. זה לא מקום מחבוא מספיק טוב. כלומר, אם אתה גנב רגיל, והוא ממש לא גנב רגיל.
הוא חיכה שהם יגיעו, רק כדי לעשות יציאה מרשימה.
" צעד לא חכם, אין לך לאן ללכת! תיכנע ותתלווה אלינו מיד!" קרא אחד השוטרים.
הוא גיחך לעצמו ממשמע הדרישה המובנת מאליו שלו, אך הוא כבר מזמן שהה באוויר וקפץ אל הקומה השלישית בעזרת קרן האנרגיה שהעיפה אותו למעלה, וגם כן שברה לגמרי את המזרקה, חבל, היא דווקא הייתה מעוצבת יפה.
הוא נופף להם לשלום מלמעלה ורץ אל עבר החלון הגדול שהשקיף אל הנוף העירוני מבחוץ. אסור לשכוח לרכך קודם את הזכוכית עם מכה של אנרגיה טהורה לפני שמתכוונים להתאבד, הרי לא כדאי לפגוע בעצמך לפני זה.
" ג'נבה!" הוא קרא רגע לפני שהחל לצנוח אל רצפת הבטון שהקיפה את הקניון הגדול.
הוא לקח סיכון ממש גדול שם, אבל הוא ידע שיצליח לצאת מזה. אחרי הכל תמיד אפשר לסמוך על ג'נבה.
" השתגעת לגמרי!" היא צעקה לעברו מהמושב שעל יד הנהג במכונית הפאר האדומה, בעוד שהוא רץ לעברה.
" מצטערת שאני לא גברת "אני יכולה להפוך לבלתי נראית אז אני לא צריכה לדאוג שיתפסו אותי"." אמר בגאווה.
" אתה לא תמיד יכול לסמוך עליי שאציל אותך ממוות בטוח, קיליאן." אמרה בזעם. קיליאן זרק את השקית שבידו אל המכונית וקפץ מעל הדלת ונחת על המושבים שבאחורי המכונית.
" היי, אני יכולתי להציל את עצמי, אבל חבל לי על המקום." ענה.
" כי שבירת החלון לא גרמה נזק גדול מדי." ענתה ג'נבה בציניות.
נשמעו קריאות וצעקות מאחוריהם. השוטרים הצליחו להבין לאן הוא נעלם.
" זה בטח הזמן לזוז, לא?" קיליאן קירב את עצמו אל המושבים הקדמיים. הנהג לחץ על הגז, והוא עף לאחור בחבטה, והם התרחקו מהמקום.
" תגיד לו, סאם!" פנתה ג'נבה אל סאם שישב במושב הנהג. סאם הרים את כתפיו כצד נטרלי בוויכוח. היא נאנחה בעצבנות והרגישה שהיא היחידה שחושבת בהיגיון בעולם הזה.

" איבדנו אותם, מילס." אמר אחד השוטרים במכשיר הקשר אל הסגן.
" אבל הצלחתם לקלוט אותם, לפחות?" שאלה.
" בערך." ענה. " לא הצלחנו לראות את השניים שהיו איתו, אבל כן הצלחנו לקלוט אותו, סוף-סוף."
" נהדר." היא אמרה בשמחה. " בדקתם את מצלמות האבטחה?"
השוטר הביט בשותף שלו, שהניד אליו בשלילה. " הם לא הצליחו לקלוט אותו. נראה שהוא הכיר את האיזור מספיק בשביל לדעת איפה הן ממוקמות."
היא נאנחה. " בסדר. תחזרו לתחנה, אני רוצה להוציא קלסתרון של הבחור. הפעם הוא והחברים שלו לא יחמקו מאיתנו."