שוב אותו סיפור,שוב אותה אהבה-פרק 30

"ברורר" צעקתי וחיבקתי אותה.
"אין עליך חברה ללא ספק הצלחת לעלות לי את המצב רוח" אמרתי וחיבקתי אותה.

"את מאמינה עוד שבוע" אמרה ניקול.
"זה לא נקלט לי עדיין שעוד שבוע אחותי מתחתנת" אמרתי מתרגשת.
"גם לי לא" אמרה עדי,אנחנו במסיבת רווקות שלה יותר נכון הרגע סיימנו אותה,כל הבנות כבר הלכנו..נשארו רק החברות הקרובות.
"אני פאקינג מתחנת עוד שבוע,ועוד חמישה חודשים אני יהיה אמא" אמרה,נפל לה סוףסוף האסימון.
"אני מקנאה בך" אמרתי והם צחקו.
"מה איתכם באמת?" שאלה ניקול.
"מה איתנו?" חזרתי על השאלה שלה.
"דיברתם אחרי הפרידה?" שאלה.
"לא" מלמלתי,יש לנו הרבה על מה לדבר..
"הוא חזר שלשום מהצבא" אמרה עדי.
"הוא יהיה בחתונה?" שאלתי
"ברור אח שלו מתחתן" אמרה צוחקת..רק אני לא יכולה לצחוק..
"אני חושבת שאתם צריכים לשבת ולדבר" אמרה ניקול.
"ולחזור" הוסיפה עדי.
"כן אולי" מלמלתי,מאז שגיליתי אני כבר לא מרוכזת בכלום.

"אמ מה ישלך את כבר שבועיים מעופפת" אמרה עדי לא מבינה,לספר להן או לא?
"אני.." אמרתי ושתקתי.
"את?" חזרו אחרי.
"אני מספרת לכן משהו,אבל אם אני מגלה שזה יצא ממכן למישהו אני תולה אותכן,ובמיוחד שלא יגיע לג'ייס" אמרתי
"נו את מלחיצה אותי" אמרה ניקול.
"דברי כבר" הוסיפה עדי.
"אני בהריון" מלמלתי.
"מה?" צעקו בשוק.
"את בהריון?" שאלו לוודא ששמעו נכון,הנהנתי.
"מה? מתי הספקתם?" שאלו.
"שבועיים לפני שהוא חזר לצבא" אמרתי.
"רגע איך גילית?" שאלה ניקול.

"הייתה לי הרגשה מוזרה עשיתי בדיקה ויצא חיובי" אמרתי
"כמה זמן את כבר יודעת על זה?" שאלו.
"שלושה שבועות" אמרתי,הן פתחו עיניים בבהלה.
"את יודעת אתזה שלוש שבועות ולא משתפת אותנו?" שאלו בהלם.
"אני מבולבלת" אמרתי
"הוא יודע?" שאלה עדי
"לא מפתאום!" אמרתי מהר
"הוא גם לא ידע אני מפילה" אמרתי
"את מה?" אמרה עדי בגיחוך.
"מפילה" חזרתי על עצמי.
"את לא" אמרה עצבנית.
"זה הילד שלך,את באמת רוצה להרוג אותו? ועוד בלי שג'ייס ידע" אמרה עדי מאוכזבת.
"כן ניראלי" אמרתי מהססת.
"את השתגעת" אמרה ניקול.
"אמ תספרי לו ותחליטו ביחד מה לעשות" אמרה עדי.
"טוב אבל לא עכשיו יותר מאוחר" אמרתי.
"הכי חשבו שתדברי איתו עלזה" אמרה,הנהנתי.

"נו לבשת אותה?" צעקתי לעדי,יום החתונה הגיע,עברנו יום ארוך ומתיש אבל שווה כל רגע,עוד חצי שעה כולם ציריכם כבר להגיע אנחנו כולנו מוכנות מחכות שעדי תצא.
"ואוו" אמרתי כשהיא יצאה,היא נראתה מושלם!
"עזבי את ירין תתחתני איתי" אמרתי והיא צחקה,היא הלכה למאפרת שלה שתעשה לה סידורים אחרונים..בינתיים הלכתי להסתכל במראה לתקן קצת את השיער.
הסתכלתי על עצמי במראה ופשוט חייכתי,לבשתי שמלה בצבע טורכיז,שמלת סטרפלס ארוכה עד הריצפה מבד וילון..לקראת הסוף היא מתחילה קצת להתרחב מאותרת באבנים באזור החזה,נעל עקב לבנה,השיער שלי היה פזור עם בייביליס בקצוות,הצללית עם האייליינר והאודם כלכך התאימו לשמלה..היה אפשר לראות דרך השמלה בטן קטנה,ליטפתי אותה וחייכתי באנחה אולי אני עושה טעות עם ההפלה הזאת? אבל לא התינוק הזה לא בא בזמן טוב..
"אמ?" שאלה עדי מתקרבת אלי.
"הוא יהיה פה היום" אמרה מסתכלת עלי.
"אני יודעת" נאנחתי.
"תדברו?" שאלה
"אני בספק" אמרתי.
"טוב כדי שנצא את צריכה להתחתן היום" אמרתי ויצאנו לאולם.