מה זה לאהוב ? פרק 10.

נקודת מבט בר:
הלכתי לשירותים, והדמעות לא הפסיקו לרדת. נכון שאני מכירה אותו מעט, נכון נפגשנו רק יוםאחד ולא הספקנו לחוות הרבה. אבל לא הייתי צריכה הרבה זמן כדי לגעת שהוא באמת מוצא חן בעיניי. נזכרתי באתמול, שהבטיח שיפסיק עם השתייה… מסתבר שלא צריך לשתות בשביל לבגוד בחברה שלך. ״ברוש, תפתחי לי את הדלת.״ ביקשה מעיין. קמתי מהדלת שנשענתי עליה פתחתי אותה והלכתי לשבת בקשה השירותים וראשי על ברכיי. ״אני לא מרשה לך לבכות!״ הפצירה בי מעיין. והניחה ראשי על כתפה. ״רק הכרתם… יש עוד הרבה כמוהו שראויים לך פי מאה!״ אמרה מנסה לעודד אותי. ״אני יודעת, אבל את יודעת כמה קשה לי לרצות מישהו, את מכירה אותי מגיל קטן. באמת רציתי, אהבתי אותו…״ אמרתי מושכת באפי ומנגבי דמעותיי כל מילה שנייה בערך. ״די תותי קטנה.. הכל יהיה בסדר אני מבטיחה.״ אמרה וניחמה אותי. אין משהו שיקר לי יותר ממנה. ״בואי נצא למסיבה היום.. מחר לא נלך לבית הספר.״ ביקשתי. ״בטח חיים שלי מה שתרצי.״ אמרה וחיבקה אותי.
ניגבתי את פניי והתבוננתי במראה, בודקת שאין זכר לדמעה שירדה מעיניי.
–
חלק אמיתי מהחיים שלי:
פעם, נפגעתי מחברה שלי באותה תקופה ששכבה עם חבר שלי.. בכיתי המון עד שהיה נראה לי כאילו לא נשארו לי דמעות. אני אישית חושבת שזה בגלל שלא נתתי לו. לא משנה בקיצור
אחי הגדול, הבין שאני עצובה גם בלי שאגיד מילה. הוא בא ואמר לי שאני יפה כמו ברבי, לא מראה רגשות כמו ברבי, ואסור לי לשכוח שברביות לא בוכות….זה המוטו שלי, ברביות לא בוכות.
כל אלה שנפגעו.. אני יודעת מה ההרגשה, מה זה להיות בתחתית ולהרגיש שהכל קורס לך מתחת לרגליים, תאמינו לי שההרגשה של אחר כך, שתבינו שאתן יותר חזקות מזה, שווה את הכל. כי יום יבוא ויבוא מישהו, או מישהי שייתנו לכם להרגיש כל כך טוב עם עצמכם, כאילו מעולם לא נפגעתם. כאילו נולדתם מחדש.
–
היום עבר מהר יחסית. הנחתי את ראשי על השולחן כל היום, לא זזתי, הפעולה היחידה שעשיתי היא למחות לדמעה שאיימה לצאת. ״הבייתוש?״ חייכה אליי מעיין. חייכתי חיוך מאולץ וקמתי מכיסא, לא טורחת להפוך אותו על השולחן ומתעלמת מקול ההמולה של שעת השיחרור הביתה.
״אני מתקשרת לאביהו שיבור לקחת אותנו״ קבעתי וחייגתי מיד אחר כך, לא נותנת לה זמן להגיב. ״בא לקחת אותנו.״ אמרתי ניתקתי. אין לי כוח לשמוע אנשים.
אחרי מספר דקות זוהר הגיע. כנראה שאביהו לא יכל. לא יעניין אותי. רק רציתי להגיע הביתה, להתקלח, ולישון.

נקודת מבט זוהר:
הגעתי לבית הספר של בר ומעיין.
״מה קורה?״ חייכתי למעיין דברה לשבת מקדימה. בחנתי את בר שישבה מאחור ועיניה היו אדומות כאילו עישנה סמים, או בכתה. ״מה יש?״ הסתובבתי אליה. ״סתם…. יום שלישי…״ אמרה וניגבו את עינייה. ״מה יש לה?״ שאלתי את מעיין. ״כל פעם באוטו הזה אחת מכן צריכה לבכות.״ גיחכתי על נושא כאוב ומעיין גיחכה איתי. ״היא תספר לך, נכין לה לאכול והכל ייצא״ מעיין אמרה והבחנתי בחיוך קטן בזווית פיה של בר.
*
״הוא מהההההההה???״ צעקנו אני ואביהו ביחד. בהלם חיינו.
״כן…. עזבו, אין לי כוח לזה. היום יוצאים למסיבה, נהנה קצת ונשכח מהצרות שלנו. אתם בעניין?״ אמרה בר ולקחה עוד פנקייק שמעיין הכינה. ״מעייני טעים מאוד. איך ידעת שזה מה שיעודד אותי?״ השמיכה לשאול. ״חחחחח כל מה שאת יכולה לאכול ולא יאכל אותך, מעודד אותך.״ מעיין אמרה וכולנו צחקנו. ״איזה מסיבה? יש לכן בית ספר מחר.״ אמרתי לבר ומעיין ואביהו הסכים. ״כבר אין״ בר אמרה והזיזה ממנה מעט את הצלחת כדי לסמן שסיימה לאכול. ״חד פעמי.״ הזהיר אביהו וסיים גם הוא את תכולת צלחתו.

נקודת מבט בר:
אני ומעיין הכלנו לישון עד שעה חמש, שיהיה לנו כוח.
מעיין בינתיים ישנה אצלי. היא לא מדברת עם הוריה שהחליטו שלא להתגרש בסופו של דבר.
התעוררנו לקול השעון המעורר שמבשר לנו שהשעה חמש.
נכנסתי למקלחת ואחריי מעיין.
לבשתי שמלת מיני שחורה פשוטה, אלגנטית מאוד ונעליי עקב גבוהות מאוד עם ניטים. איפרתח אותי ואת מעיין באיליינר כנף עבה, את מעיין באודם אדום ואותי באודם בורדו. אני אוהבת צבעים חזקים. מעיין לבשה שמלת מיני גם היא רק בצבע ורוד, גם כתפיות דקות ועדינות שמחמיאות לה לגוף בצורה יוצאת דופן. נעלי עקב לביות גבוהות מאוד, ויצאנו.
״אתן לא זזות מאיתנו כל הערב עם המיני הזה.״ קבע אביהו וזוהר הסכים.
״חחחחח אולי סוף סוף אנשים יחשבו שיש לכם סיכוי עם יפות״ אמרתי וקרצתי למעיין. ״נצא?״ אמרתי ופתחתי את הדלת כדי לסמן להם לצאת החוצה.
מועדון ההנרי ברחובות היה עמוס, בדיוק כמו שאני אוהבת. החלטנו שרק אנחנו הבנות נשתה והבנים ישארו פיקחים כדי לשמור עלינו. לא היה קל לשכנע אותם לתת לנו לשתות במועדות, במיוחד שהוא לא באיזור שלנו לא, הם מרשים לנו לשתות רק כשהם מארגנים את המסיבה או שסתם יושבים כמה חברים. ככה? לעולם לא!
אני ומעיין הזמנו כוס של וודקה רד בול וזוהר שילם עלינו. הלכנו לרקוד, אני אוהבת את הצפיפות הזאת שיש במסיבות. כולם שוכחים מהצרות ונשארים לפרוק הכל. מיוחד בעיניי.
מידי פעם ראיתי שאביהו ומעיין מגניבים נשיקה, אני וזוהר צחקנו והמשכנו לרקוד. ״אולי די? זאת הכוס השלישית שלך כבר!״ ביקש זוהר, הזמן כבר מהר. אני ידועה סתור אחת שמתחילה להשתכר ממש מהכוס הרביעית, עד אז, רני בראש טוב. הגשתי לזוהר את הכוס והוא חייך אליי. השעה הייתה כבר שלוש. ״נלך?״ שאלתי את כולם שנראו דיי מרוסקים, חוץ מזוהר הוא היה חייב להישאר ערני כי הוא זה שנוהג. ״כן״ אמרה מעיין, היא ואביהו ביחד, שני האחים שלי, שזה דיי מגעיל כשחושבים על זה אבל היי, אם טוב להם טוב לי.
נכנסתי לאוטו, נאלצתי לשבת מקדימה כי מעיין ואביהו ישבו מאחורה. זוהר שם יד כל משענת הכיסא שלי והתחיל לנסוע. אני בתגובה הנחתי ראשי על ידו ונרדמתי.
-בוקר, קמתי כשזוהר ישן לצידי. האינסטינקט הראשוני היה לבדוק שאנחנו לבושים.
״תרגעי״, צחק זוהר,״ מעיין ישנה עם אביהו ואני הייתי עייף מידי בשביל לנהוג, אז אמרת שאבוא לישון איתך. לא עשינו כלום.״ אמר ואני נשמתי לרווחה. חוזרת לישון, גם ככה אני לא הולכת לבית הספר היום….