שלום, שמי ג'ייק ברייטון | 1

בתיאוריה, החיים שלך תמיד היו קלים ויפים אם היית ג'ייק ברייטון. תמיד הייתָ מוערץ, תמיד היו לך הופעות, תמיד שרצו סביבך בנות לוהטות, תמיד יצאת לבלות עם חברים במקומות הכי שווים בעיר, ותמיד היה כסף זמין.
הפעם אלו היו הבנות.
כשהַאנְק נכנס ביום שלישי בצהריים לחדר שלי במלון הוא מצא אותי הפעם מרוח על המיטה עם בוקסר, מוקף בכריות, תחרה ורודה וקונדומים.
הוא גרר כיסא מפינת החדר אל צד המיטה והתיישב עליו, מעיף ברגליו בקבוקי שתייה חריפה ריקים ששכבו על הרצפה. הוא רכן לעברי וסטר על לחיי. קמתי באנקה, ושפשפתי את לחיי המעקצצת. ראשי פעם בכוח והחדר הסתובב סביבי במטושטש. הַאנק זרק עלי חולצה נקייה וריחנית מכביסה והלך לפשפש במקרר הקטן שבארון. אילצתי את עיני להיפתח בכוח והרגשתי את הטעם המגעיל שבפה לאחר השינה. "מה השעה?" נאנקתי, ידי מתעסקות בחולצה הרכה שנחה בחיקי.
האנק סגר את דלת המקרר בהיסח דעת בעזרת רגלו, כשבידו שקית צ'יפס פתוחה וחזר להתיישב על הכיסא לצידי. "קום כבר, חתיכת שיכור מסומם. כמה פעמים אמרתי לך לא להשתגע לפני ראיונות?"
מתחתי את ידי לאחור ונשענתי על מרפקי. "הפעם לא הסנפתי," אמרתי בחיוך מתגרה. האנק התכופף, וחזר להתרווח במקומו כשבידו הפנויה אוחז בשני בקבוקי אלכוהול ריקים. "גם לשתות אסרתי עליך."
"תירגע כבר, האנק. למה אתה כזה קשה?" קמתי מהמיטה והתחלתי לדדות לכיוון המקלחת. "תראה אותי, אני כמו שור!"
רגלי היחפות הסתבכו בערימת חולצות זרוקות על הרצפה ומעדתי לְפַנים, נוחת על הרצפה הקרה ישר על הפרצוף. שמעתי את צעדיו של האנק מתקרבים באדישות לכיווני. שניה אחרי זה הרגשתי את אחיזת הפלדה שלו בזרועי, בעוד הוא מרים אותי חזרה על רגלי. "מה אתה אומר, ילד," אמר ונעץ בי מבט.
שחררתי את עצמי מאחיזתו הכואבת ונכנסתי למקלחת. "אני בסדר, האנק. אתה חייב להתחיל להשתחרר. אתה שוכח שאני בקושי בן תשע עשרה."
האנק נשען על הארון הגדול. הוא זרק עלי את החולצה הנקייה ופתח את הדלת. "כדאי שתזדרז, ג'ייק," אמר. "אתה לא רוצה להגיע לראיון עם פה מסריח מאלכוהול."
"הבנתי את הרמז," הפטרתי וטרקתי מאחורי את דלת חדר האמבטיה.
שמעתי את צעדיו מתרחקים ויוצאים מחדרי. כשסגר מאחוריו את דלת החדר הכבדה בזהירות, נשענתי על הדלת הקרירה של חדר האמבטיה, מסבך את אצבעותי בשערי הבהיר ונאנח חלושות. לחלחתי את שפתי וחטפתי את החולצה שהנחתי על השיש המבריק שמתחת למראה הגדולה, משחיל את ראשי בפתח הראש.
כשסיימתי להתארגן ויצאתי למסדרון, בעודי סוגר מאחורי את דלת חדרי, הבחנתי בהאנק, שבדיוק סגר מאחוריו את דלת חדרו שהיה במרחק של שני סוויטות ממני. הוא היה לבוש בקפידה, חולצה מכופתרת לבנה ומכנסיים שחורים ומגוהצים, שגרמו לו להיראות מבוגר בעוד עשר שנים.
האנק היה האמרגן שלי מאז שהתחלתי את הקריירה בתור זמר רוק מפורסם. הייתי בן שש עשרה, אולי אפילו בן חמש עשרה וקצת, כשהאנק פגש אותי לראשונה. הוא בדיוק הגיע לעיר מגוריי כדי לבקר קרובי משפחה, ונקלע לאירוע ההתרמה השנתי, שבו שרתי וניגנתי. ומאז הוא דבוק לי לתחת.
הוא מסדר לי כל מה שאני צריך וכל מה שאני רוצה. החל מראיונות למגזינים הכי מצליחים, הופעות במקומות הכי מגניבים על פני הגלובוס, קליפים שווים בהפקות ענק ובסכומי עתק, ועד לאתר מעריצים מושקע ומפורסם. הכל כדי לקדם את האגדה המהלכת שנקראת ג'ייק ברייטון.
האנק נעמד מולי, מסיים לכפתר את הכפתור האחרון בצווארון החולצה שלו ובוחן אותי מכף רגל ועד ראש במבטו הביקורתי. "היית יכול להשתדל יותר," אמר ונעץ מבט בשיערי, שטני וחלק, עדיין פרוע מהשינה.
"אני יותר אוהב אותו ככה," אמרתי והעברתי את ידי בו.
"השאלה היא לא מה אתה אוהב, אלא מה הקהל אוהב," אמר והתחיל לצעוד לכיוון המעלית. השתרכתי מאחוריו, מסדר את החגורה שנתלתה על מותני.
"הקהל אוהב אותי איך שאני – "
האנק הסתובב.
" – ג'ייק ברייטון," אמרתי ופרשתי את ידיי לצדדים. האנק רק הסתובב חזרה למעלית ולא אמר מילה.
כשנכנסנו הוא בחן את דמותו במראה. שיערו השחור המאפיר היה משוך לאחור, חושף קמטים קטנים במצחו. עיניו הכחולות היו מכווצות, מרוכזות בְּבָּבֻואתו.
העברתי שוב את ידי בשיערי. האנק מלמל משהו והסתכל בי דרך המראה. "כדאי שתהיה טוב עכשיו, ג'ייק. תהיה…"
"אני?" שאלתי באדישות.
הוא הסתובב אלי. "בחוץ מחכים לך חמישים צלמים מעשרות מגזינים צעירים מאוד מאוד מצליחים. כדאי לך להיות מוצלח היום."
גלגלתי את עיני ותחבתי את ידי בכיסי הג'ינס הנמוך שלבשתי.
המעלית נעצרה בקול קרקוש ודלתותיה נפתחו לרווחה. האנק עקף אותי ויצא ראשון מהמעלית. ידיו עלו אל עניבתו וסידרו אותה. נשמתי עמוקות ויצאתי אחריו. הבזק מסנוור של מצלמה מימיני הסב את תשומת ליבי, ומיד אחריו החלו בוהקים בעיני הבזקים לבנים נוספים ורעש מתקתק של מצלמות.
עטיתי על פני את החיוך הכובש ביותר שיכולתי לזמן באותו רגע ונופפתי למראיינות החתיכות שקלטתי פה ושם.
האנק נעמד לצד הדלת המסתובבת של בית המלון ויצא דרכה אחרי, מניח את ידו על מותני ומזרז אותי לכיוון הרכב השחור והגדול שחיכה מול בית המלון, לאסוף אותי לראיון.
נכנסתי ונדחקתי במקומי בקצה המושב האחורי, מפנה מקום להאנק, שטרק מאחוריו את דלת המכונית וסימן באצבעו לנהג להתחיל לנסוע.
חייכתי לצלמים שבחוץ מבעד לחלון הכהה והתרווחתי במקומי כשהמכונית סוף סוף החלה לנוע. האנק פטפט על התוכנית העמוסה להיום ואני הנהנתי, מעמיד פני מקשיב.
"אתה צריך להיות מעולה בראיון היום. אתה צריך לשדר ביטחון, תהיה אדיש. אתה צריך לענות כאילו כל היום יכול להתפוצץ עכשיו וזה לא יעניין לך את הביצה. זה ברור?"
הנהנתי וגירדתי את עורפי. "ואל תשכח שאתה בכל זאת צריך להיות עדין," אמר וגירד בזיפים שעיטרו את סנטרו. "אתה מתראיין למגזין נחשק, אבל עדיין מגזין של בני נוער."
נאנחתי. שנאתי את התכנונים המטומטמים האלה של האנק לפני ראיונות. תעשה את זה, אל תעשה את זה, תגיד ככה, תשיר ככה, תצטלם ככה, תראה ככה. נשכתי את שפתי התחתונה בעצבים, מתרכז במחשבה שתוך שעתיים הראיון יגמר ואז זה יהיה אני והבקבוק טקילה שלי שהחבאתי בחדר מבלי שהאנק ידע.
האנק הציץ בשעון שעל מפרק ידו. "ואל תשכח שהערב יש לך אירוע יחצנות."
הבטתי בו בעצבים. הלכה תוכנית הטקילה שלי להערב. "מה זאת אומרת "אירוע"?" שאלתי ונשכתי את השפה התחתונה בעצבנות, שוב.
"אתה יודע טוב מאוד מה זה אומר," אמר האנק ושפשף את לחיו בכף ידו.
"כן. שלוש שעות של שעמום באיזה מועדון מטונף עם משקאות זולים ועשרות עיתונאים כושלים שמכרכרים סביב מפיקים סוטים שבאים לשם רק כדאי להזיל ריר על המלצריות," אמרתי והשענתי את מצחי על כף ידי. החלון הקר קירר את מצחי ובוודאי ישאיר עליו סימן אדום שיגרום להאנק ולמאפרת להתרתח מכעס.
"זה מה יש, ג'ייק." האנק לגם מבקבוק בירה שהוציא מהמקרר הקטן בצד שבמכונית. כשהושטתי את ידי לקחת גם בקבוק, האנק סטר לה והעיף אותה חזרה לחיקי.
"שתית מספיק אתמול."
כשהמכונית נעצרה מול מבנה קטן שנראה מבחוץ כמו אולפן הקלטות מוזנח, האנק מיהר לצאת מהמכונית. הוא החליף כמה מילים עם הנהג בזמן שיצאתי אחריו וטרקתי מאחורי את דלת המכונית השחורה.
התקדמתי לכיוון הכניסה, מלווה בהבזקי אור של מצלמות ומלמולים רעשניים סביבי, שהתעמעמו כאשר נסגרה דלת האולפן מאחורי. אוויר קר וצונן קיבל את פני, ואיתו ריח נעים של מקום סגור וממוזג.
כאשר נפתחה הדלת מאחורי שוב, יחד עם משב רוח חמים שהשתלב עם משב המיזוג הקריר שגרם לעורי להצטמרר, נכנס לאולפן האנק, צועד בצעדיו הכבדים והבטוחים.
"קדימה ילד, תתקדם."
כאשר קיבלה את פנינו אישה צעירה וחייכנית מדי, ישר מצב הרוח שלי ירד. אני שונא ראיונות. אני שונא ראיונות כשהאנק לצידי. אני שונא ראיונות למגזינים לנוער, ששם צריך לחשוב עשר פעמים לפני שפולטים קללה עסיסית מהפה. ואני שונא במיוחד ראיונות שמובילות אותי לשם פקידות קבלה מחויכות מדי, תופעה של בוטוקס שיצא מכלל שליטה, התרגשות אובססיבית עקב הופעתו של כוכב ענק, או שניהם. בדרך כלל זה שניהם.
הפקידה החייכנית הובילה אותנו לאורך מסדרון שנצבע בצבעים בהירים מדי, גוונים מחרידים של צהוב-בננה, כחול-עננים ושמנת. צעדיה נשמעו בבירור בין הקירות האקוסטיים בזכות נעלי העקב האימתניות שלה, בדרך כלל מהסוג שנועלות נערות הליווי שאני מזמין מדי פעם.
היא פנתה בעיקול השני ונעמדה לצד דלת צהובה מתקלפת מעט, כאשר ידה בעלת הציפורניים הכסוסות מחזיקות בידית הנחושת הכתמתמה.
האנק הודה לה בחיוכו המנהלני ונכנס אחריה אל החדר. כשחלפתי על פניה, היא הביטה בי באובססיביות גלויה. עיניה התעגלו ונפקחו לרווחה, כמעט יצאו מחוריהן. חייכתי אליה חיוך מבויש שגרם לה להשמיע צווחה כמעט בלתי נשמעת.
כשהתעשתה על עצמה, כחכחה בגרונה והצביעה על זוג כיסאות מרופדים נוחים למראה שמעבר לשולחן זכוכית יוקרתי.
"שבו בבקשה, המראיינת כבר באה."
האנק משך אחד מהכיסאות והתיישב עליו בכבדות. אני נשענתי עם אגני על שולחן הזכוכית. אחרי עשר דקות של שתיקה והתהלכות הנה והנה בחדר הקטן והקריר, דמי התחיל להתרתח בעורקיי.
"נו, איפה היא?"
"סבלנות ג'ייק," אמר האנק והשעין את כל גבו על משענת הכיסא המרופד. "אתה צריך ללמוד להתרגל לעובדה שזה שאתה כוכב, לא אומר שכולם סובבים סביבך."
"ממש איכפת לי," אמרתי ונאנחתי עמוקות. "כל כך קשה לה להגיע לכאן? מה היא חושבת שאני, מובטל חסר חיים? יש לי עוד המון דברים לעשות היום!"
"ג'ייק…"
"לא! אני לא מוכן שמראיינת טיפשה תייבש אותי ככה בתוך אולפן קטן ומסריח. זאת פעם אחרונה שאני מתראיין כאן."
האנק שתק, ובהה בדלת.
המשכתי ללכת, סופר את צעדיי. חמישה צעדים, שישה צעדים, שבעה צעדים.
"טוב, איפה לעזאזל ה – "
"שלום מר ג'ייק. אני שמחה שהגעת."
הפניתי את מבטי לאחור, לכיוון הקול. אישה, בערך בשנות השלושים לחייה, נכנסה לחדר, סוגרת מאחוריה את הדלת. היא החזיקה תיק עור מרובע ושחור בידה האחת, ובשניה מספר דפים לבנים, ועט בין אצבעותיה.
שיערה השחור גלש חלק וארוך עד מתחת לשכמותיה. היא הייתה לבושה בקפידה. חולצה שחורה וצמודה ומעליה חליפת חצאית כחולה כהה. היא נראתה מרשימה למדיי יחסית לעיתונאית במגזין נוער.
היא צעדה במהירות ובמיומנות על עקבים דקים ושחורים עד למקומינו. האנק נעמד מולה, ולחץ את ידה המושטת.
"נעים מאוד לפגוש אותך סוף סוף, מר ברייד," אמרה. "אני ג'ודי." קולה נשמע חברותי ומזמין, הייתי יכול להאזין לה שעות.
"הו, בבקשה. קראי לי האנק, ג'ודי."
היא חייכה אליו חיוך מנומס ופנתה אלי.
"נעים מאוד גם לפגוש אותך ג'ייק. תרשה לי להודות, כבר זמן רב שאני מנסה להזמין אותך לריאיון אצלי."
היא הביטה ישר אל תוך עיני. עיניה היו גדולות ושקדיות, תכולות כמו זרקורים במועדון. שפתיה נמשכו באודם אדום בוהק, והיא נראתה כאשת עסקים עמוסה, ולא כמראיינת במגזין נוער.
היא לחצה בחופזה את ידי, ומיד אחר כך התיישבה באנחת הקלה על הכורסה האדומה שבחדר, מול שני הכיסאות שלי ושל האנק. האנק חזר לשבת במקומו, בעוד אני המשכתי לעמוד במקומי, מביט בה.
"שב בבקשה ג'ייק. אני רוצה להתחיל," אמרה ודפדפה בערמת הדפים שבידיה.
כאשר התיישבתי הרימה אלי במהירות את מבטה. "איזו מארחת גרועה אני," התנצלה. "להכין לכם לשתות?"
האנק כחכח בגרונו. "כן, בשמחה. אספרסו בשבילי וקפה שחור בשביל הנער."
ג'ודי חייכה לכיווני, וגרמה לי לאי נוחות. שפתיי התעקלו למעין חצי חיוך מתפתל, וזעתי במקומי הצר. ג'ודי רכנה לכיוון מכשיר לבן שלא הבחנתי בו קודם שהונח על השולחן המרובע שלצידינו. "ג'סיקה, אספרסו ושחור."
היא חזרה להתרווח בכיסאה ושיחקה בעט בין אצבעותיה הארוכות והדקות. ציפורניה, לעומת אלו של הפקידה החייכנית, היו מסודרות ויפות. הן נמשכו בלק אדום, שתאם את האודם שעל שפתיה, ועוצבו בצורה ארוכה ואליפטית.
"טוב. שנתחיל?"
הנהנתי.
ג'ודי שלפה מתיקה השחור מקליט קטן וכסוף. היא הדליקה אותו בקול נקישה ושילבה רגל אחת על השניה. היא נעצה את מבטה לשניה בדף שנח על ברכיה וחזרה להביט בי.
"טוב, אתחיל בעובדה שאני כל כך שמחה שהסכמת להתראיין אצלנו, ג'ייק. אתה די מבוקש לאחרונה."
האנק הביט בי מהצד.
"כן, טוב. אני מניח שאני מבוקש." קולי יצא שבור וצרוד. לא סקסי בעליל. הזדקפתי בכיסאי וכחכחתי בגרוני. "אפשר להגיד שזה הכל בזכות הסוכן שלי."
ג'ודי זרקה חיוך קצר לעברו של האנק. "ובכן, איתנו באולפן נמצא גם מר האנק ברייד, הסוכן המוכשר שקלט רבים וטובים מהטאלנטים בימינו, אחד מהם הוא כמובן ג'ייק ברייטון. מה שלומך האנק?"
"שלומי מצויין, ג'ודי. בכל אופן, למרות העבודה המצוינת שאני עושה – אם יורשה לי לטפוח לעצמי על השכם לרגע – אין ספק כי הכוכב הגדול פה הוא ג'ייק בעצמו."
"וזה מה שמחזיר אותי אליך, ג'ייק. רבים מהאנשים תוהים לגבי הקשר האדוק שלך עם האנק. ספר לי על כך."
שילבתי את אצבעותי. "טוב, האנק הוא כמו האבא שתמיד רציתי שיהיה לי. הוא תמיד מתחשב בי, תמיד דואג לי, מוודא שאשאר בפסגה. הוא הבנאדם היחיד שאני סומך עליו בעיניים עצומות, נכון לעכשיו."
"ספר לי איך הכרתם."
הבזקתי מבט בהאנק שלצידי, שנעץ בי ברכות את מבטו האבהי ורמז לי לדבר. "טוב, הייתי בן… 16 נראה לי. הופעתי באיזו הופעה לתרומה לקהילה שבית הספר שלי ארגן. ניגנתי על גיטרה ושרתי את השיר הראשון שכתבתי בחיים שלי."
עיניה של ג'ודי ננעצו בעיני. הן היו תכולות, בוהקות בהבנה והקשבה. היא הנהנה פעמיים במרץ ושכתבה דבר מה בקלסר שעל ברכיה.
"באותו יום באתי לבקר משפחה שגרה בעיר," אמר האנק, טופח בידו החמימה על ברכי. "בדרכי אליהם שמעתי את השיר ששר, ואפשר לומר שמאותו הרגע ידעתי מה אני צריך לעשות."
"לולא האנק שהחתים אותי מיד אחרי שירדתי מהבמה, הייתי עובד כנראה עד היום בגלידרייה שליד בית הספר, מרוויח משכורת של פחות מאחוז ממה שאני מרוויח היום מהופעה אחת."
ג'ודי חייכה קלות ושיחקה עם העט שהחזיקה בין אצבעותיה הארוכות והמטופחות. "לא משנה איפה היית נמצא, ובמה היית עובד, אני משוכנעת שתמיד היה הולך לך עם בנות. לא כך?"
חייכתי. "אני חושב שבזה את צודקת."
"ואני בטוחה שגם הקוראות של המגזין היו מעוניינות לשמוע על כך. יש לך מישהי?"
חייכתי חצי חיוך. החצי חיוך המוכר שלי. זה שסחף אחריו עשרות בנות בבית הספר. "לא. אני לא נמצא בזוגיות כרגע. אני מעדיף להתרכז במוזיקה שלי כרגע. אלא אם כן יש לך מישהי ששווה את זה להכיר לי."
ג'ודי חייכה. "אולי מאוחר יותר. כרגע אני רוצה לשמוע על המוזיקה שלך." היא סובבה את העט בין אצבעותיה. "בוא נדבר על האלבום האחרון שלך. בפעם האחרונה שבדקתי הוא דורג במקום השני במצעד האלבומים הנמכרים ביות בעשור האחרון, ושלושה מהשירים שלו אפילו מדורגים במקום הראשון בשלושה מצעדים שונים. איך ההרגשה להיות, נכון להיום, הזמר הכי מצליח בעולם?"
ביטלתי אותה בהינף יד, מחייך. "אני לא הזמר הכי מצליח בעולם – "
"באמת, ג'ייק. אל תצטנע."
"אבל ההרגשה די סבבה. אני עובד קשה על השירים שלי. אני לא חושב שיש זמר שאין לו מטרה שהשירים שלו יהיו הכי מושמעים. תמיד מקום ראשון. בינתיים אני נוגע בתהילה הזו ואין לי זכות להתלונן."
ג'ודי הרימה גבה. "יש לך תלונות?"
משכתי בעצבנות את קצה הצווארון. "כן. אני חייב להיות כנה איתך, ג'ודי."
"כנות זה מעולה."
"אני עדיין ילד," אמרתי. זה שואו טיים איז בגינינג. "מכריחים אותי להיות מבוגר בתעשייה הזאת, וזה לא טוב לי."
ג'ודי נעצה בי מבט אימהי, מבין כזה, תומך. "מה הכוונה?"
"אני תמיד צריך להיות הכי טוב. הכי בוגר, הכי מעניין. ואני לא תמיד כזה, כי אני בסך הכל נער. ותפקידם של הנערים זה לטעות, וללמוד מזה. אבל אסור לי לטעות. אני תמיד עושה את הכי טוב, כי זה מה שמצפים ממני."
"אני בטוחה שאתה תמיד עושה את ההכי טוב כי אתה פשוט הכי טוב," אמרה ג'ודי. הוא חייכה חצי חיוך לעברי, כמעט לא מורגש, ונעצה את עיניה בעיני. זיק מסתורי ריחף על פניה. יכול להיות שהרגע היא פלרטטה איתי?
שאר הריאיון עבר מהר, כמעט לא הבחנתי שחלפו שעתיים. בכל משך השיחה, ג'ודי נראתה כמו מקודם, מקצועית. בסוף הראיון, לאחר שהיא לחצה על המקש שסוגר את המקלט הכסוף הקטן, היא נעמדה, ואיתה גם האנק, שסימן לי לקום גם.
הוא לחץ את ידה של ג'ודי, והיא טפחה על כתפו, מחייכת. היא פנתה אלי, לוחצת את ידי. ידיה היו חמימות ורכות. ונדף ממנה ריח קל ומגרה של בושם מתוק.
"היה לי לעונג לראיין אותך, ג'ייק," אמרה בחיוך שחשף את שיניה הלבנות. "בשמחה," עניתי.
היא נופפה לי כשהאנק גרר אותי החוצה, מבעד לדלת וסגר אותה מאחורי. "נו," אמר, "היה כזה נורא?"
המשכתי לחשוב על ג'ודי. "כן. פעם אחרונה שאני עושה דבר כזה."

הרחוב הנשקף מחלון הסוויטה שלי כבר החשיך, ואורות של המכוניות הרבות שעברו בו ושל בנייני המגורים הסמוכים היו מקור האור העיקרי שהעירו את האזור. בבואתי נשקפה דרך החלון המבריק של החדר, בעודי מביט דרכו על העיר הסואנת מתחתי ומותח את החולצה שלבשתי. השחלתי בזריזות את החגורה ללולאות הג'ינס, ופניתי לכיוון הדלת, זורק מבט אחרון לעבר מקום המסתור של הטקילה.
יצאתי לכיוון חדרו של האנק, פוקק את אצבעותי. כשנקשתי על דלת חדרו שמעתי את המהומו מתוך החדר, ואז הוא פתח את הדלת ויצא. "אתה להוט לחגוג? חשבתי שאתה לא אוהב את המסיבות האלה."
"אני באמת לא אוהב אותן," אמרתי ונגררתי אחריו לעבר המעליות. שוב אותו סיפור. מעלית, נאום, מצלמות, חיוכים, מכונית, המלטות. הנאה.
הפעם המלון היה מלא בנערות מתבגרות וצלמי פפראצי זולים וחסרי חיים, שאין להם שום דבר מעניין לעשות בעשר בערב במקום להדחק למלון ולחכות לזמר רוק שיצא להשקה. הבנות צרחו, המצלמות תקתקו, הפלאשים סנוורו וידו של האנק הונחה על גבי התחתון וזרזה אותי למהר למכונית. בין שתי שורות של בנות צווחות ומתלהבות שהודפו אחורה על ידי שומרי בית המלון חסרי האונים הובלתי על ידי האנק מחוץ למלון, מחוץ לידיהן של המתבגרות וצלמי הפפראצי. המכונית השחורה מהבוקר חנתה מול הכניסה, והאנק מיהר להדחק פנימה, מושך אותי מאחוריו. שניה לפני שנסגרה אלי הדלת, השחלתי את ידי החוצה ונופפתי לקהל המעריצות, שצווחו את שמי בתגובה. חייכתי לעצמי כשהאנק הביט בי במבט זעוף, ונאנחתי בשקט כשחגרתי את עצמי.
"ספר לי על הערב," אמרתי, בוחן את ציפורניי הידיים שלי, בצורה אדישה.
"מועדון 'לאס וגאס', יחצנים, מפיקים, זמרים ועיתונאים. אנחנו באים כדי 'לתמוך' בניק על האלבום החדש שלו, ועל הדרך ליחצן את האלבום שלך."
התמתחתי לאחור, משחרר אנקה מגרוני. "אני רק מת לשכב במיטה שוב ולישון."
"אז תתאפק," אומר האנק ומעביר את אצבעותיו בשיערו הדליל. "מצפה לך לילה ארוך."
רטנתי אל מול החלון, בוהה בכביש שהופך להבזקי אור של מכוניות ובניינים. כשהגענו לבסוף לדלת המועדון, צלמים כבר חיכו לנו בחוץ.
"תזכור," אמר האנק. "בעדינות."
ביטלתי אותו בהינף יד ויצאתי מהמכונית. הבזקי המצלמות חזרו לפעול, ואני רק חייכתי בנונשלנטיות, תוחב את כפות ידי בכיסי הג'ינס, ומהנהן פה ושם לאנשי הצוות שארגנו את האירוע, והתרוצצו ממקום למקום. כשנכנסתי למועדון עשן קיבל את פני, והלמות הבאסים הרועמים הכו באוזני. תוך שניות יד חיבקה את כתפי והצמידה אותי לגוף שהיה מסריח מאלכוהול וסיגריות. "ג'ייק אח שלי, סוף סוף באת!"
ניק הדביק לי נשיקה על הלחי, ודחף לידי כוס שמפניה.
"מזל טוב על האלבום," אמרתי ולגמתי מהמשקה, מציץ בהאנק שכבר נעלם בין האנשים הרבים שבחדר. אורות כחולים, סגולים וורודים האירו פה ושם ראש או יד, ומרחוק ראיתי את הבר המרווח, שברמניות חתיכות למדי התרוצצו מאחורי הדלפק והגישו שתייה.
"מי שמדבר," אמר והשיק את כוסו בכוסי. "מקום ראשון במצעדים!"
"תגיד את זה להאנק," אמרתי לו, מנסה להתגבר על המוזיקה, "זה הוא עשה הכל."
"כאילו שתזיז את התחת שלך ותעשה משהו," התבדח ניק ומשך אותי בזרועי. "בוא אני אכיר לך כמה חבר'ה." הוא מיהר לכיוון ספות אדומות שניצבו בקצה אחד של המועדון, שעליהם כבר ישבו כמה אנשים, רובם בנות שהתלבשו חשוף ומגרה.
"חבר'ה – ג'ייק הגדול, ג'ייק הגדול – חבר'ה," אמר ניק, מכיר בינינו. הבנות ששמו לב לנכחותי התחילו לנוע במקומן.
חייכתי והתיישבתי ליד אחת מהן, שלבשה שמלת מיני מנומרת. היא השיקה את כוסית היין שלה בכוס השמפניה שלי ורכנה אל אוזני. "חבל שלא באת מוקדם יותר, היית זוכה לקבל את השמפניה האיכותית."
נשכתי את שפתי. אולי בכל זאת אחגוג על הטקילה היום. "אני מעדיף להילחם על איכות של דברים אחרים."
ניק הצטרף לידינו, ואיתו עוד זוג בנות שצחקקו במבוכה, למרות שניסו להסוות זאת.
בשלב כלשהו לא יכולתי להחזיק את עצמי אחרי כל כוסות האלכוהול ששתיתי והייתי חייב לזוז להשתין. "אני כבר חוזר," אמרתי לניק, וקמתי לכיוון השירותים המרוחקים מפינת הישיבה.
בדרכי לשירותים האנק תפס אותי בידי ומשך אותי אליו, ואל עוד שלושה אנשים ששוחחו ביניהם. "הינה הוא, הטאלנט."
השלושה הביטו בי וחייכו. הם לחצו את ידי כל אחד בתורו, כשהאנק מציג אותם בפני. "אתה בטח מכיר אותם ילד, זה אלברט," הציג את הראשון, גבר בגיל העמידה בעל קרחת בוהקת. "זה סיימון," השני הושיט לי את ידו וחייך. הוא נראה מבוגר יותר מהראשון, וזקנקן שפיצי ואפור צמח על סנטרו הכפול. "וזה סנט." השלישי הביט בי במבט ערמומי כשלחץ את ידי. כשחייך, שן אחת זהובה נצנצה, ומפרציו הבליטו קמטים חרושים במצחו.
"נעים לפגוש אתכם," אמרתי והבזקתי מבט נזקק לעזרה לעבר האנק, שלגם ארוכות מכוס היין שלו. "אלברט הוא זה שהיה אחראי להוצאת האלבום של ניק," הסביר האנק. "ואנחנו השותפים שלו," אמר סנט. קולו היה צרוד ויבש, ממש גרם לי לרצות לכחכח בגרוני. "הוא סיפר לנו על האלבום האחרון שלך, המשיך סנט, "ואפשר להגיד שהתרשמנו מאוד."
"נשמח להוציא את האלבום הבא שלך," אמר סיימון, והבזיק חיוך ידידותי אל עבר האנק.
התחלתי לגמגם. "אממ… אה… אמ…"
"נשמח לשתף אתכם פעולה," אמר האנק וחיבק אותי בכתפי, מוחץ אותי כנגד גופו. הוא שיחרר את אחיזתו באחת ורכן אלי. "לך לבלות ילד, נראה שנחמד פה. רק רחוק מהחבר'ה האלה, שלא יתחרטו."
הנהנתי, ומיהרתי לכיוון השירותים. כשסגרתי את דלת התא מאחורי, נשפתי מרוב הקלה.
שירותי המועדון היו מצחינים, אך המוזיקה הרועשת עומעמה כאן, וצפצוף דק של שקט פתאומי הכה בי. רכסתי את רוכסן הג'ינס ויצאתי מהתא, שוטף בזריזות את ידי ומגנב אותן בנייר ממתקן הנייר הקרוב. עבודה עם שלושת הבוסים הגדולים האלה הולכת להיות רצינית, ולא אוכל לחפף ולעגל פינות כמו באלבום האחרון. או בכלל, כמו שעשיתי עד עכשיו.
הם רוצים כסף ועבודה. אני רוצה וכסף ובילויים. בעניין של הכסף כולנו באותו ראש. אבל אני לא חושב שהם יהיו גמישים כל כך כמו האנק.
יצאתי מהשירותים, מעביר את אצבעותי בבלוריתי הפרועה,ומותח את חולצתי. במבט מהיר ראיתי שניק והבנות עזבו את פינת הישיבה ולא ראיתי אותם או את האנק בשום מקום. אז התיישבתי על אחד מכיסאות הברים והזמנתי משקה מברמנית בלונדינית עם קעקוע על הזרוע שעמדה קרוב אלי, שהגישה לי את הכוס בקריצה ועוד שוט ליד, על חשבונה. בדיוק כשתכננתי להזמין אותה לשתות איתי, הרגשתי יד חמימה מונחת על כתפי, ויד ענוגה בעלת ציפורניים מטופחות שנוטלת את השוט מהבר. ג'ודי התיישבה לצידי על כסא בר נוסף, קרובה אלי מאוד ולגמה בשניה את השוט. כשהניחה את הכוס הריקה על הדלפק הביטה בי והעבירה את קצה לשונה על שפתה התחתונה, שבהקה באדום. "לא תכננת לשתות את זה, נכון?"