ילדי הירח פרק-4: מישהו פעם (הערות)

הנסיעה במכונית לשדה התעופה היתה קצרה אבל צפופה. הייתה מכונית אחת לחמישה נוסעים ואופנוע שרירי לשניים.
'האופנוע של אוסקר' שמעתי שוב בראשי, לוק הוא ילד נחמד אבל הייתי מעדיפה אם הוא היה מחטט לי פחות בראש ויעבור למישהו אחר.
'בנתיים אני יכול לקרוא רק את המחשבות שלך לונה, קיבלתי את הכישרון שלי אתמול' אמר וחייך חיוך ממזרי.
'ניסית ממישהו אחר?' שאלתי ונתתי לו פרצוף מעוצבן. הוא המשיך לחייך ופנה לכיוון מייק.
"לונה, בואי את נוסעת איתי." אמר אוז והושיט לי קסדה לבנה עם ציור של זאב מאחור.
"מה הקטע שלכם עם זאבים?" שאלתי ומיד הרגשתי מטומטמת. אוז צחק והתניע את האופנוע.
"את עולה? או שאת רוצה להיכנס לשם?" שאל והצביע על המכונית שבה כל השאר הצטופפו.
"עולה." אמרתית והנפתי את רגלי מעל המושב. הוא חבש את הקסדה שלו, שחורה כמו הלילה.
"קודם בטיחות." אמר ודפק על ראשו. שמתי את הקסדה והוא החל לנסוע. נאחזתי בבטנו כדי לא לעוף אחורה, יכלתי להרגיש שהוא צוחק.
"מפחדת?" שאל בקול, מעבר לשאגת המנוע.
"לא ממש." אמרתי אך קולי בגד בי ונשבר בסוף. הוא צחק עוד פעם והגביר את המהירות. נצמדתי אליו כששייטנו בין הנתיבים במהירות עוצרת נשימה, משאירים את השאר מאחור כשעקפנו את כל המכוניות. יצאנו מהכביש הראשי ביציאה לשדה התעופה, הוא החנה את האופנוע בחניון גדול מתחת לשדה ונתן לאדם שעמד שם, כנראה סדרן מסוג כלשהו, את פרטי הטיסה שלנו.
"לאן אנחנו נוסעים בכלל?" שאלתי כשהתקדמנו לעבר הצ'ק אין.
"גרמניה" אמר ונעמד בתור.
"אין לי דרכון, איך אני יכולה לטוס?" אמרתי לו בשקט.
"אנחנו לא עולים על טיסה מסחרית לונה." אמר וצחקק.
"מה זאת אומרת?" שאלתי וסובבתי אותו אליי.
"עוד מעט תראי." אמר והלך לכיוון האישה בדלפק. הוא דיבר איתה בגרמנית ואז נופף לי לבוא.
"אנחנו הולכים להאנגר 174 מחכה לנו הטיסה." אמר ולקח את המזוודות שלנו. הוא עבר במסדרונות ארוכים וירדנו במדרגות לתוך השדה. הרעש היה מחריש אוזניים, אוז סימן לאדם עם מכונית גולף קטנה להתקרב. הוא דיבר איתו קצרות והאיש הנהן והעמיס את המזוודות על המכונית. עלינו והוא הסיע אותנו במשך שתי דקות להאנגר ענקי ובתוכו מטוס פרטי, הליקופטר קטן וחלקי חילוף.
"וואו!! איך השגתם את כל זה?" שאלתי כשנכנסנו פנימה ואוז לקח את המזוודות.
"יש לנו חברים משפיעים, שיש להם הורים משפיעים." אמר בקריצה.
"מזל בשבילנו, איפה הם?" שאלתי כשעלינו למטוס והתיישבנו בכורסאות העור.
"הם מחכים לנו שם, הם היו חלק מהלהקה שלנו ואז כשעברו לגרמניה שמרנו על קשר." אמר וקרא לדיילת מירכתיי המטוס.
"תביאי לנו בבקשה שמפניה, אנחנו חוגגים היום." אמר, הדיילת הנהנה וחזרה לחדרון קטן בקצת המטוס.
"האחרים יגיעו בקרוב, עקפנו אותם ברמזור השלישי אז יש לנו עוד רבע שעה בערך." אמר ולקח את השמפניה והכוסות מהדיילת.
"דאנקה שוין" אמר ומזג שמפניה לכוסות גבוהות.
"לחייך, לונה. ילדת הירח החדשה שלנו." הוא הרים את הכוס והקיש את כוסו בשלי.
"אף פעם לא נתנו לי אלכוהול בבית." אמרתי ואוז הרים גבה.
"איזה מזל שאת לא בבית יותר, לחיים." אמר ולקח לגימה. הרמתי את הכוס לשפתיי ונתתי לנוזל המבעבע לנזול במורד גרוני. בהתחלה היה לו טעם מתוק ואז הגיע טעם הלוואי של האלכוהול. השתנקתי והשתעלתי, אוז לקח את הכוס מידי והניח אותה על שולחן קטן לידו.
"זה בסדר מתרגלים לזה בסוף." אמר בחיוך. חייכתי חזרה ואז השאר הגיעו למטוס.
"יופי אתם כבר כאן, אני אגיד לטייס שיתכונן להמראה." אמרה איימי ונכנסה לתא הטייס.
"אווו שמפניה!" אמרה פייז' ולקחה את הכוס שלי מהשולחן.
"בדיוק מתאים לי, איך ידעת אוזי?" אמרה ולקחה לגימה גדולה מהמשקה הוא ציחקק והחווה עם כוסו לכיוונה.
"נמריא בקרוב אז אם מישהו רוצה לקחת כדור שינה זה עכשיו." אמרה איימי כשיצאה מתא הטייס. לוק הוציא מתיקו בקבוקון כתום קטן ובתוכו כדורים לבנים. הוא לקח אחד, בלע אותו והתיישב בכיסא ליד אלי.
"אוקי, ננחת בברלין עוד שמונה שעות בערך ומשם ניסע למינכן, נעצור ללילה בבית של אנה. התקשרתי אליה והיא אמרה שהיא תחזור בערב אחרי הצילומים שלה." אמרה איימי והתיישבה בכיסא המרוחק ממני. היא עדיין לא אוהבת אותי.
*********************************************************************************************

הטיסה הייתה מתישה וכשנחתנו בברלין הייתה שעת ערב מוקדמת. הצלחתי לישון רק שעתיים ברצף ושאר הזמן פשוט קמתי והסתובבתי במטוס.
"אני צריך שמישהו יבוא איתי לקחת את המכוניות." אמר מייק והשכיב את לוק על אחד הספסלים בשדה.
"אני אבוא, אני היחידה שיש לה רשיון בחו"ל חוץ ממך." אמרה איימי והניחה את המזוודה האדומה שלה על הרתפה ליד הספסל שעליו לוק שכב.
"אוקי השאר תישארו כאן ותנסו לא לעשות בעיות, אוז תחליף את הדולרים שלנו ביורו ותוציא כסף מהכספומט." אמר מייק ואוסקר הנהן ולקח מאיתנו את הכסף.
"מי זאת אנה?" שאלתי את פייז' כשהתישבנו ליד המזוודות.
"היא החברה הכי צעירה בלהקה, הוריה לא יודעים על כך. היא דוגמנית וכל פעם שהיא מבקרת אותנו הוריה חושבים שהיא בצילומים. הם עברו לגרמניה כי ביקשו ממנה לגלם דמות בסרט חדש והסט עבר לכאן מוושינגטון." אמרה והוציא מתיקה טובלרון שקנתה בשדה.
"אהההה ואנחנו ישנים בבית של הוריה? איך הם מרשים לה את זה?" שאלתי ולקחתי חתיכה מהשוקולד.
"זה לא בדיוק הבית שלהם, זה בית הקיץ של הסבים שלה. הם חיו כאן לפני שעברו לארצות הברית ובאו לכאן לחופשות. ההורים שלה לא משתמשים בו אז כשאנחנו באים לגרמניה היא נותנת לנו להשתמש בו." אמרה והרחיקה ממני את הטובלרון.
"לונה, אני צריכה אותך שנייה." אמרה אלי וקראה לי לבוא אליה. התנצלתי בפני פייז' והלכתי לאלי.
"מה קרה אלי?" שאלתי ונזכרתי בלורה, היא הייתה כל כך דומה לה עכשיו. עיניה עייפות מהטיסה ושערה פרוע, למרות שהוא צבוע בתכלת.
"לוק לא מתעורר." אמרה והסתכלה אליו.
"הוא לקח כדור שינה מאמי, הוא יתעורר בקרוב." אמרתי וליטפתי את ראשה, היא התרחקה ממני ונעצה בי מבט.
"הוא אמור היה להתעורר לפני שנחתנו, משהו לא בסדר!" אמרה תפסה את ידי וגררה אותי אליו.
"תראי! הוא לא התעורר מכלום! ניסיתי הכל." אמרה וכרעה ברך לידו.
"לוק, לוק תתעורר." אמרתי בקול ודחפתי אותו קלות. הוא לא הגיב, בדקתי את הנשימות שלו והדופק. הם היו בסדר, אבל משהו באמת הרגיש לי לא טוב.
"תגידי לפייז' שתחפש את מייק ואיימי, אני אשאר כאן איתו. אמרתי והנחתי את ידי על כתפה. היא הינהנה ופנתה לפייז'. הנחתי את ידי עליו וניסתי לשדר לו את מחשבותי, אולי יקרא אותן מתוך שינה.
'לוק הכל בסדר?' חשבתי בראשי
'לא!! אני לא מצליח להתעורר' הוא שידר לי וראיתי הבעת פחד חולפת על פניו.
'אני קוראת למייק, אולי הוא ידע מה לעשות' חשבתי ולקחתי את ידו בידי. הרגשתי זרם מוזר, אולי זה היה החום אבל פתאום ידי זהרה באור צהבהב לבן ועברה לידו. ניתקתי את ידי מהאחיזה והיא המשיכה לזהור.
'מה קרה לונה?' שמעתי את לוק בראשי
'אני לא ממש בטוחה, אני צריכה לנסות משהו' חשבתי והסתכלתי סביבי לראות שאין אף אחד שמסתכל. הנחתי את ידי על מצחו ודמיינתי אותו ער, מהלך, רץ קופץ. עצמתי את עיני והרגשתי את ידי מתחממת.
"מה את עושה לונה?" שמעתי את מייק צועק. לא פקחתי את עיני והמשכתי להתרכז בתמונה שבראשי.
"לונה? מה את עושה?!?" הוא שאל וניסה להזיז אותי, אך ידו עפה לאחור כמה סנטימטרים מידי. הרגשתי פרץ אנרגיה יוצא מידי למצחו של לוק ופקחתי את עיני. לוק זהר באותו אור שידי זהרה והוא פקח את עיניו גם כן.
"בוקר טוב." אמרתי וחייכתי אליו, הוא חייך אלי ואז למייק.
"היא מרפאת מייק, היא מי שחיפשנו!" אמר וקפץ על רגליו.