בזכותו

אני אוהבת אותו אבל אני לא מכירה אותו, הוא הציל אותי אבל הוא בכלל לא התכוון לזה, הוא זה שגרם לי לחייך ולצחוק ברגעים שבהם הכל התפרק לחלקים למרות שהוא זה שגרם לי לעצב וכעס באותם רגעים שהרגשתי מן שמחה מוזרה כזאת..
אז איזו אהבה זאת נקראת? זאת נקראת אהבה בכלל? הרי מה אני מבינה? אני סתם עוד ילדה קטנה שלא יודעת לשלוט על החיים שלה, אבל הוא גרם לי לחשוב שאני לא סתם עוד ילדה הוא גרם לי להבין שאני מישהי בעולם הזה ושיש איזושהי סיבה כלשהי לכך שאני חיה היום פה.
אני יודעת שזאתי הרגשה שבאה מהר ותחלוף מהר ובשלב מסוים אולי כבר לא יהיה לי אכפת ממנו כמו שהיום אכפת לי, אבל אני כן יודעת שלא יהיה יום שבו לא אוקיר לו תודה גם אם זה יהיה מחר או בעוד שנתיים כי הרי רק בזכותו אני לא וויתרתי ונלחמתי, רק בזכותו ניצחתי "בקרב" על החיים.