וואנשוט לואי & ג'ייד מוקדש לדני מאליק

וואנשוט לואי & ג'ייד:
לואי קרע סרך והוציא קופסה בצורה לב וצבע הוא אדום כהה. הוא פתח את הקופסה ובתוכה הייתה טבעת יהלום. "ג'ייד אליזבת' סמית התנשאי לי?" שאל לואי את ג'ייד אשר הייתה בת זוגתו כחמש שנים.
"כן! כן! כן!" צעקה ג'ייד בהתלהבות ואושר. לואי שם את הטבעת על הקמיצה של ג'ייד בידה השמאלית. לואי נעמד על רגליו ונישק את ג'ייד. הוא החזיק את ראשה בידיו והיא חיבקה את גופו. הם התנתקו. "ג'ייד אני אוהב אותך." אמר לואי.
"לואי, גם אני אוהבת אותך." היא אמרה לו והם התנשקו שוב. הם אוהבים אחד את השני מאוד.
~כעבור חמש עשרה שנים~
לואי וג'ייד נשואים עם שלושה ילדים. אחד בן ארבע עשרה וחצי בשם ג'יימס, אחד בן עשר וחצי בשם פול ואחד חמש בשם אנדי. "אני לא מאמינה שעשית לי את זה!" צעקה ג'ייד על לואי לאחר שהוא בגד בה.
"ג'ייד אני מצטער." הוא אמר לה. הוא באמת הצטער.
"למה עשית לי? אני לא מספיק טובה בשבילך?" היא שאלה אותו.
"ג'ייד את מדהימה. את יותר מ'טובה מספיק'. את והילדים שלנו ג'יימס, פול ואנדי העולם שלי. אני לא מסוגל להשלים עם העובדה שפגעתי בך. אני לא מסוגל לתאר את האהבה שיש לי אלייך במילים או במעשים. אני מאוהב בך שאם תעזבי אותי אני לא אשרוד יותר, באמת." אמר לואי לג'ייד והתכוון לכל מילה שהוא אמר.
"אני לא מאמינה לך." אמרה ג'ייד.
"ג'ייד אני אוהב אותך." אמר לואי והתכוון לכך.
"אנחנו מתגרשים!" היא אמרה לו.
"ג'ייד," אמר לואי.
"תחסוך ממני! תחסוך ממני את כל ה'אני אוהב אותך' ואת כל 'את העולם שלי' השיקריים שלך!" צעקה עליו ג'ייד.
"מי יספר לילדים? ומתי?" הוא שאל עם דמעות בעיניו. הוא לא רצה שהם יתגרשו אבל הוא לא יוכל להחליט על ג'ייד. הוא טעה והוא צריך לשלם על זה.
"שנינו מחר." היא השיבה והלכה לספה. היו שם שמיכה לכרית והיא נשכבה שם. "לילה טוב לואי." היא אמרה.
"לא! את לא ישנה פה! תשני בחדר שלנו אני אשן פה!" הוא אמר.
"זה בסדר," היא אמרה.
"לא! לי מגיע לישון על הספה לך מגיע לישון במיטה נורמלית." הוא אמר.
"בסדר," היא נאחה. היא קמה מהספה.
"לילה טוב לואי." היא אמרה.
"לילה טוב ג'ייד." הוא אמר והיא הלכה לחדר. הוא נשכב על הספה והתכסה בשמיכה. הוא התחיל לבכות. "אני מטומטם! אני פשוט מטומטם!" הוא צעק. פתאום ג'יימס בנו הבכור ירד. "אבא שקט! אני לא מסוגל לישון ככה!" הוא צעק.
"מצטער," אמר לואי.
"לילה טוב!" אמר ג'יימס.
"לילה טוב ג'יימס." אמר לואי וג'יימס הלך לישון. לואי שכב על הספה בוכה. "אני מטומטם! אני פשו מטומטם!" הוא אמר בשקט. פתאום אנדי, בנו הקטן של לואי הגיע. "מה אתה עושה פה? אתה אמור לישון!" שאל לואי.
"אני לא מצליח להירדם." אמר אנדי והלך לעברו של לואי.
"אבא," אמר אנדי.
"מה אנדוש?" שאל לואי.
"למה אתה בוכה." הוא שאל והתכופף. הוא מחה את דמעותיו של אביו.
"אתה תגלה מחר." אמר לואי.
"למה אתה ישן פה ולא עם אמא?" שאל אנדי.
"אתה תגלה מחר." אמר לואי.
"אני יכול לישון איתך?" שאל אנדי.
"ברור," השיב לואי ועשה מקום לאנדי על הספה.
"תודה," אמר אנדי ונישכב ליד לואי.
"אנדוש," אמר לואי.
"מה אבא?" שאל אנדי.
"לך תביא את השמיכה שלך." אמר לואי.
"בסדר," אמר אנדי והלך לחדרו. הוא חזר עם שמיכה, כרית ודובי. הוא שם את הכרית ליד כריתו של לואי נשכב והתכסה בשמיכה. הוא חיבק את הדובי שלו ונרדם. ידו של לואי עטפה את אנדי ומשכה אותו לחיבוק. לואי בכה רוב הלילה. בבוקר הוא התעורר והלך למטבח. הוא החליט להכין ארוחת בוקר, הארוחה האחרונה שלו עם כל המשפחה שלו כי לא יהיה לו את ג'ייד. הוא החליט להכין את המאכל האהוב על ג'ייד ועל בניו, פנקייקים. אנדי התעורר והלך למטבח. "אבא מה אתה מכין?" הוא שאל.
"פנקייקים." השיב לואי.
"יאמי," אמר אנדי וליקק את שפתו התחתונה. לואי גיחך.
"להעיר את כולם?" שאל אנדי.
"בוא ניתן להם עוד לישון." אמר לואי.
"בסדר," אמר אנדי. כעבור כמה דקות הפנקייקים היו מוכנים.
"אנדי, אתה מוכן בבקשה להעיר את האחים שלך ואת אמא שלך?" שאל לואי.
"ברור," השיב אנדי. כעבור כעשר דקות אנדי חזר עם שני אחיו ואמו. "הכנתי פנקייקים." אמר לואי.
"יאמי!" התלהבו ג'יימס ופול. ג'יימס, פול, אנדי, ג'ייד ולואי התיישבו סביב השולחן ואכלו.
"זה טעים." אמרה ג'ייד.
"שמח לשמוע." אמר לואי והוא הסתכל על הצלחת שלו. הוא אכל פנקייק אחד.
"יצא טעים! תכין פנקייקים יותר פעם!" אמר ג'יימס.
"נכון," אמר פול.
"נכון," אמר אנדי.
"ג'ייד בואי רגע." אמר לואי והם הלכו לצד מוודאים שאף-אחד מילדיהם לא מקשיב להם.
"מה?" היא שאלה.
"מתי נספר להם?" הוא שאל.
"לא יודעת." היא אמרה.
"את מתחרטת?" הוא שאל מקווה שהיא מתחרטת על שהחליטה להתגרש.
"לא לואי. אני לא מתחרטת. אתה פגעת בי ואני לא מסוגלת לסלוח לך." היא אמרה.
"בבקשה, בבקשה תסלחי לי. תתני לי הזדמנות אחרונה, צ'אנס אחרון, סיכוי אחרון, תקווה אחרונה. אני אוהב אותך. תני לי סיכוי אחרון להיות איתך." הוא אמר לה מתכוון לכל מילה שלו מקווה שהיא תחליט לסלוח לו. ג'ייד לא ידעה מה להשיב לו. לואי שם לב לכך ואמר לה "אני לעולם לא אפגע בך. מבטיח." הוא אמר לה.
"בסדר," היא אמר.
"יש!" הוא אמר.
"אבל זה צ'אנס אחרון!" היא הזהירה אותו.
"אני יודע." הוא אמר ונישק אותה.
"אמא, אבא איכס!" הם שמעו את קולו של אנדי והתנתקו. הם צחקקו ואנדי הלך אל לואי אביו.
"אבא, מה אני אמור לגלות היום?" שאל אנדי ולואי נזכר בלילה האחרון.
"שום דבר." השיב לואי במהרה.
~כעבור ארבעים וחמש שנה~
"אני לא מאמינה שפעם רציתי להתגרש ממך." אמרה ג'ייד.
"גם אני לא מאמין שרצית להתגרש ממני. ואני גם לא מאמין שבגדת בך." לואי אמר ומיד הוסיף "אמרתי לך שאני לעולם לא אפגע בך שוב וצדקתי." הוא אמר. ג'ייד חייכה והוא נישק אותה על שפתיה.
~כעבור חמש שנים~
"אני לא מאמינה שמתת לי." אמרה ג'ייד בוכה. אהובה לואי נפטר. היא הלכה למטבח ולקחה סכין. "הלכת מעולמי, אני באה לעולמך." היא אמרה ותקעה את הסכין בליבה.
~הסוף!~