לצרוח את השתיקה – 3
לצרוח את השתיקה – 3
נשמעה דפיקה בדלת ולפני שיכולתי להגיב דני פתחה אותה.
״מזה?! עוד לא התלבשת??״ צעקה כאילו ניסתה שכל המוסד ישמע אותה, כנראה הצליחה.
״אחחח עשית לי חור באוזן״ שפשפתי את אוזן ימין.
״טימטומי לאוזניים יש חורים, אחרת איך את שומעת?״ אמרה בטון כאילו אני בת שלוש.
״אני כבר לא שומעת!!! הרסת לי את חוש השמיעה!!״ התלוננתי.
״תתמודדי, השאלה היא למה את לא לבושה?״ בחנה אותי מכף רגל ועד ראש.
״יענו אני חירשת את עיוורת?! אני לובשת מה שלבשתי בבוקר..״ התיישבתי על מיטתי.
״אז את מודה באשמה?!״
״מה?״
״יא סתומי את צריכה להתלבש מושלם- שיתעלף כשיראה אותך״
״נוו מה הקטע, הוא בטח רוצה שאני אעשה לו סיבוב ואכיר לו כמה אנשים״ נאנחתי.
״אני דפקתי על הדלת בשבילך, את תדפקי הופעה בשבילי!״ לבסוף נכנעתי, מה לעשות לילדה יש כישרון שיכנוע!
״וואו!״ אמרה דני בזמן שישבה מאחוריי על מיטתי ובחנתי את עצמי במראה. היא איפרה אותי באיפור מעושן מוזהב בקטנה, איילנר מסקרה ועיפרון. שמתי גלוס שקוף כי פי אדום מטבעו. השימלה השחורה של דני ישבה עלי בול והחמיאה והבליטה כל קימוט שבגופי, גב השימלה חשף עור בצורת לב ואילו הקדימה היה מודרני וצמוד. בניגוד לרוב השמלות של דני השימלה הזאת לא הייתה עם מחשוף ענק, בדיוק כמו שרציתי. היא עשתה לי בייביליס בקצוות וסידרה את שערי לתסרוקת כמו של ילדת בת מיצויה מתרגשת. נעלתי נעלי עקב שחורות עם ניטים שהתאימו לצמיגי המחודדים ולעגיליי.
״זה ניראה לי קצת מוגזם..״ אמרתי מבלי לנתק קשר עין עם המראה.
״שום מוגזם!״ היא עשתה פרצוף טיפה נעלב ואז חייכה וסידרה לי טיפה את השיער.
״אני לא מבינה למה להשקיע כל כך, אני לא יודעת אפילו מה הוא רוצה״ הבטתי בעיניה מלאות התיקווה.
״עם איך שאת ניראת – הוא ירצה אותך!״
״אבל אני לא רוצה אותו, אני שונאת אותו!! הוא שחצן, אגואיסט, מניאק, מעצבן, מכו..״ והרשימה הייתה עוד ארוכה..
״דיי כבר עם השליליות! את לא מכירה אותו בכלל, הוא כנראה סתם נלחץ. אל תעלבי אבל את קצת מאיימת. גם יפה, גם חכמה וגם בקשרים עם ההנהלה ובלי עבר פלילי..תני לזה סיכוי״ היא כמעט התחננה, לא יכולתי לסרב לה..
״אוקיי..״ חייכתי והיא קפצה עליי. ״אבל אם מישהו רואה אותי ככה את מתה!״ צחקתי ״איך ככה? אההה את מתכוונת יפה… זה בסדר הוא לא יאמין שזאת את.. ומחר בבוקר במילא תחזרי לכיעור שלך״ קרצה לי.
״שונאת אותך מכוערת״ חיבקתי אותה .
״שונאת אותך יותר״ נישקה אותי בלחי ויצאתי מהבית.
היה חושך וקר, השימלה אומנם לא הייתה חושפנית אבל צנועה היא לא. קפאתי מקור. ולהיות באמצע מוסד לעבריינים צעירים בלבוש כזה באמצע הלילה בחושך, לא ניראה רעיון כזה טוב אחרי הכל.
ישבתי שם על הספסל האמצעי שהחמצת הפרפרים, החממה נועדה ליצר רגש אקולוגי ואחריות בקרב התלמידים.. יכולתי לראות את כל הכניסות לאזור אם מישהו היה בא, הבעיה הייתה שאף אחד לא בא…
ברבע לשתיים עשרה התייאשתי וחזרתי הביתה, קיבלתי הרבה הודעות מדני ששואלות איך היה אבל לא היה לי מצב רוח לענות לה. אני אפילו לא יודעת למה אכפת לי שהוא לא הגיע… אבל באותו הרגע לא ידעתי אפילו מה אני מרגישה, רציתי רק לקחת אמבטיה ארוכה ולהתנקות מהיום הזה – וללכת לישון.
למחרת לבשתי את הג׳ינס הנופל שלי גירסת חיתול יחד עם הנייר הגבוהות שלי וחולצת טי בטן בצבע שחור. לא היה לי כוח להשקיע אז השארתי את השיער פזור.
הגעתי לבניין בית הספר והשעה הייתה שבע בבוקר, הקדמתי בשעה. לא ישנתי בלילה, רק ניסיתי לפענח למה אני מייחסת להברזה הזאת חשיבות רבה מידיי.
הגעתי לכיתה והתיישבתי בכיסא המורה כשאני מצליבה רגליים על שולחנה.
נישענתי אחורה על הכיסא שלה ועצמתי עיניים בזמן ששמעתי מוזיקה מהפלאפון.
׳טוקטוקטוק׳ שמעתי דפיקה בדלת וישר היא נפתחה.
״דני, אל תשאלי.. המניאק הבריז לי וחיכיתי לו כל הלילה״ נאנחתי עדיין לא זזה, רק משקיטה את השיר.
״מי?״
״סקאיי״ עניתי באוטומט ואז נפל לי האסימון שזה לא הכל של דני! הסתובבתי לכיוון הדלת ושם הוא עמד עם חיוך דבילי מרוח לו על הפנים.
״לא זכור לי שקבענו..״ התחיל להתקדם והוריד את רגליי משולחן המורה והתיישב שם.
״אתה שאלת אותי אתמול..״ הזכרתי לו,והחזרתי את רגליי עליו.
״באמת? לא יודע אני בנאדם עסוק ..״ אמג בעדישות.
״עסוק?! אתה לא מבין איך באלי לתת לך כאפה שתשתק אותך!!!״ קירבתי את פניי לפניו.
״אהה בשביל זה תצטרכי לקבוע פגישה״ חייך.
״אתה בלתי ניסבל!״ צעקתי עליו.
״לאאא ואתת מלאך משמיים״ התעצבן גם הוא.
״מה זה?!״ כמעט התפוצצו לי ורידים !
״שמעת אותי, את לא חברותית במיוחד..״ מילמל יותר בשקט.
״אני? לא חברותית?״ אמרתי וצחקתי צחוק המום.
״יענו את מחזקת את דבריי? כן את לא חברותית!״ אמר ולא ניתן היה להבין את טון הדיבור שלו.
״אני זאתי שחיכתה לך כל הלילה אלוהים יודע בשביל מה ובכלל לא התאמצת להגיע״ הטחתי בו את האמת.
״הייתי מגיע אם היית שולחת לי הזמנה״ אמר בליגלוג.
״הזמנה?!״ התעצבנתי כבר ממש.
״לא בהכרח בכתב, אני גמיש. מקבל גם: שליח, הודעה קולית, כתב אווירי..״ חייך חיוך מתגרה שרק הרתיח אותי יותר.
״אתה לא יאומן״ ניסיתי לא לחנוק אותו.
״שמעי כפרה, אני מבין שזה קצת מסובך אבל לפעם הבאה אם את רוצה שמישהו יגיע לאנשהו – תספרי לו את זה..״ זה היה הקש ששבר את גב הגמל.
״אתה שלחת לי פאקינג מכתב- אידיוט!״ צעקתי ורצתי הרחק מהכיתה..
תגובות (11)
סקאיי זה התלמיד החדש ?
תמשיכי :)
כן (:
מתי את ממשיכה דפני?
אני מאתמול בערב עוקבת כל הזמן לראות אם העלת פרק חדש :)
אני עכשיו כותבת את הפרק הבא, תודה על התמיכה. מושלמות אחת אחת (:
תמשיכי !!!!!!!!!!
חחחח אני כותבת (:
סקאייי , דיי כבר התאהבתי בו ♥
נראה לי שפיספסתי פרק… לא זכור לי ששלחו לה מכתב *~*
אני בודקת…
ביי.
ותמשיכייי מהרר
~~ כולם שתקו ת'פה שלכם ותנו לה לכתוב **עוד** פרק(ים) ~~
עוד מעט אני אמשיך, תודה (;
תמשיכייי
התאהבתי בסיפור שלך!
תודהה(:
המשכתי !