הסוד של סינדרלה – פרק 3

"יומיים! היא נתנה לי יומיים!" התלוננה סינדרלה באוזני כלבה הנאמן וחברה הטוב, ברונו, הכלב המנומר, בזמן שתחנה פולי קפה עד שצברה עוד חמישה שלפוכיות חדשות בידייה הקטנות והחזקות. שלוש שנות עבודה בהחלט מכניסות אותך לכושר.
"אוי, סינדרלה! עשית גרועים מזה!" אמר ברונו, "כמו הפעם ההיא שגברת טרמיין החריכה אותך ל-" הוא השתתק מיד אחרי שראה את מבט גברתו שהיה כה נורא עד שהכאיב לו כמו מכה.
"לעולם," סיננה סינדרלה, "אבל, לעולם, אל תאז לדבר על הנושא בנוכחותי. או לא בנוכחותי! לעולם…"
הכלב ציית והלך מהמטבח כשזנבו בין רגליו.
"חכה!" קראה סינדרלה, מלאת אשמה. אך הוא כבר הלך.

שוב ימי הלימודים הגיאו וסינדרלה הייתה מאושרת עד מעל הגג. שלא כמו אחרים בגילה, סינדרלה ציפתה ללמודים בקוצר רוח. זמן לצאת מהבית. כמוון שהיא לא למדה בבית ספר רגיל, אלה בבית ספר משונה שכיתותיו מחולקות לפי מעמד. אותה שמו בכיתה עם היתומים בלית בררה, משום שלא היה מעמד נמוך מזה בבית הספר וחוץ ממנה, לא נשמע על שפחה שהולכת ללמוד. סינדרלה הלכה ללמוד רק בזכות העובדה שהידע המועת שתצבור תעזור לה בעבודתה. לו הייתה לה ברירה, סינדרלה הייתה עובדת למחייתה ולא כדי לחיות (אם אפשר לקרוא לזה ככה) בבית שתחנית היה שלה, אך לא ברשותה. זה הודות לאמה החורגת שדעגה להאלים את הצוואה של אביה ברגע שכתב אותה.
סינדרלה לקחה את תיקה, אחרי שהכינה לכולם ארוחות עשר למהלך היום, ויצאה מהאחוזה הגדולה כשהיא מברכת לשלום את גברת רוזילדה הגננית ואת ג'רי והשומר החדש והרגזן.
סינדרלה לבשה את השמלה ההכי פחות הרוסה שלה (בלי אפילו חור אחד באזור האחוריים) שהייתה בצבע שחור והגיעה עד עשרה סנטימטרים מעל הברך, גרביים לבנות אפרפרות שהגיעו עד עמצה השוק ונעליים חומות מחוררות (העכברים לפעמים קרסמו את נעליה "בטעות"). היה חשוב לה לעשות את הרושם הטוב ביותר שהיא יכולה!
ברגע שהגיע לחלק ההומה של העיר, אנרגיה חדשה הציפה אותה והיא הרגישה צורך מטופש לנפנף בתיק היד שלה קדימה ואחורה. סוף סוף בלי שום הגבלת זמן… כלומר, אלה אם כן לא תחזור עד שש וחצי.
סינדרלה ראתה כמה ילדים מצביעים עליה ומתלחששים עם חבריהם, הורסים כל סיכוי שיבוא ילד ויתחבר איתה בגלל שלא ידע על מעמדה הנחות ועל השמועות הסובבות את קיומה. רוב הילדים לא ידעו שהייתה במעמד גבוה מהם בעברה ולכן נראה להם חשוד שהיא יכולה להרשות לעצמה ללכת לבית הספר בכלל.
סינדרלה נעצרה מול שאר הברזל של הביניין הישן של בית הספר והרימה מבט. הביניין נעשה מבטון גבשושי ומתפסים רבים צמחו עליו. גם לא היה לו חצר גדולה אלה רק שביל הגישה לביניין ומעט עשבים סביבו. משהו בסגנונו הישן והיחודי קסם לה. היא נשערה עומדת מולו זמן רב כשאנשים וילדים כאחד נדחפים מבעד לשאר כשהם דוחפים את כתפייה.
חריקת הכירכרה היא שמשכה את תשומת ליבה של סינדרלה מבית ספרה. רוב האנשים בבית הספר יכלו ללכת ברגל, או לנסוע באופניים (כפי שאהבה לעשות לפני שאופניה ניתנו לאנסטסיה) או לפעמים באגלון, לכן נשמע לה חשוד שמישהו יעלץ להגיע בכרכרה. היא הסתובבה וראתה כרכרה פשותה, בעלת סוס אחד ונהג לבוש בגדים פשוטים שנראה לה מוכר.
מתוך הכרכרה יצא נער לבוש בגדים פשוטים אך חדשים ושערו זהוב. יותר מזה סינדרלה לא יכלה לראות, שכן אנשים התקבצו סביב הכרכרה.
פתאום נשמע הפעמון הגדול שמעל בית הספר בקול מחריש אוזניים. נהר של תלמידים ממהרים דחפו את סינדרלה בכוונה להכנס וסחפו אותה איתם.

סינדרלה בדקה בלוח שבמסדרון הצפוף וראתה כי שיבצו אותה (ואת יתר היתומים) בכיתה מספר ארבע-עשר עם מורה בשם מר גלובוביץ'. רגלייה הקטנות במידה חריגה נסעו אותה ישר במסדרון, במעלה המדרגות ואל הכיתה. כל הדרך, לא יכלה סינדרלה שלא לשים לב לכך ששאר הנערים והילדים בבית הספר כבר תפסו גובה והיא נשערה הקטנה מכולם. דבר זה היה מנחם, משום שלא ישימו לב אליה, אך גם היווה בעיה, שכן אם כן שמו לב אליה היו ישר נתפלים אליה בשל גודלה המזערי. גובהה גם ניפץ פנטזיה ישנה שלה שתהיה גבוהה ומרשימה ומלאת בטחון (אולי זה ישיג לה חברים?), אך קשה להראות מלאת בטחון כשאת צריכה לעמוד על קצות אצבעות רגלייך הקטנות כדי להביט למישהו בעיניים.
סינדרלה התיישבה בכיסא שבסוף הכיתה וצפתה במאחרים מגיעים ונעמדים בתור מול מבטו הכעוס של מר גלובוביץ'. הראשון בתור הושיט את ידיו כדי שמר גלובוביץ' יכה בהם בסרגלו הארוך.
"אין לי כסף לתת לך!" אמר מר גולוביץ' וסימן לילדים להתיישב כשהוא מצחקק מהבדיחה של עצמו.
'אלוהים אני מודה לך על שהנחתת עלי ועל היתומים כאן את המורה הנחמד ביותר עלי אדמות! וגם החכם ביותר, כשחושבים על זה. רק אנשים חכמים במיוחד יבינו שטוב לב עוזרת בצייטנות יותר מכעס והשטלת פחד. אני אסירת תודה שלא הבאת לי מורה שירד עלי מול הכיתה על מצבי הכלכלי שהוא משאר שיש לי ועל בגדיי המחוררים, שלא נדבר על החמרת העונשים!'
ואז מישהו הציץ בדלת וקרא למורה החדש לצאת רגע החוצה.
לאחר כמה חילופי דברים נכנס מר גולוביץ' חזרה פנימה ואחריו הנער מהכרכרה שהביט לרצפה במה שנראה כביישנות. 'למה שהוא יהיה בכיתת היתומים? הוא נראה במצב כלכלי טוב מכולנו!' תהתה סינדרלה.
"תלמידים בבקשה תתייחסו יפה לחברכם החדש לכיתה," אמר מר גולוביץ' במבט מעט לחוץ מהרגיל.
הנער זהוב השיער ישר את מבטו וגילה חיוך טיפשי ורחב. הוא לא היה תמים! כלל וכלל לא! הוא היה…
"שלום, אני האנס. המקום הזה תפוס?" שאל הנער (האנס) את סינדרלה שלא שמה לב כי הגיע עד שולחנה.
סינדרלה הביטה בפני הנער במצוקה ניקרת לעין. "אתה…"
"את… לא יכול להיות! את שפחה!" הנסיך הצעיר הביט בסינדרלה, פעור עיניים ומסיבה כלשהי, גם מפוחד.