ורד שחור-פרק 8

היינו במטוס,בדרכנו לאיטליה. ישבתי ליד ניקיטה ודיימון מאחורינו ליד קרוליין.
"פסט" מירנדה הושיטה את צלחת הפנקייקים,היא ישבה מקדימה עם ג'וש.
"מירנדה" הנהנתי,"אסור להעלות אוכל למטוס…"
היא משכה בכתפיה וחייכה,"הא,למי אכפת"
צחקתי ואכלתי שני פנקייקים,"וואו אלזה היא בשלנית מעולה"
אלזה הרימה את ידה וצחקה,היא ישבה לצד ריי שתי שורות מקדימה.
"היי,איפה איירון?"שאלתי פתאום.
"אלנה טיפלה בעניין הזה"אמר ליאו
"אלנה?"שאלתי.
ניקיטה גיחך ונגע במצחו,"אלנה גילברט,מי היה מאמין?"
"מי זאת?"שאלתי.
"היא אחת הבנות היפות,המדהימות והמוכשרות ביותר שהיית יכולה להכיר" חייך ג'וש.
"היא די סטלנית" אמר ליאו בחצי חיוך.
"לא היא לא!"ג'וש תקע בו מבט מאיים.
"צחקתי,היא בן-אדם טוב"ליאו חייך לבסוף.
"היא גרה עם אחיה הקטן,ג'רמי,דיימון למד להתרגל לריח שלו.נכון?"שאלה קרוליין.
"כן כן"אמר דיימון והביט החוצה מהחלון,נזכרתי באיך שדיברנו באוטו-בלי לדבר,ניסיתי את זה שוב 'אתה בסדר?',אבל הפעם לא היה מענה.
נאנחתי והבטתי בניקיטה,"אז…אתה מוכן לספר לי מה קרה לך ולדיימון?"
הוא צחק צחוק קטן,"לא"
"למה?"כמעט צעקתי.
"ככה"הוא ניסה לחקות אותי בקול צווחני.
"אבל-",שילבתי את זרועותיי על החזה שלי,"זה פשוט לא הוגן".
'החיים הם לא הוגנים',הסתובבתי לניקיטה שהביט בי,לא ניקיטה אמר את זה אלא דיימון.שדיבר בלי לדבר.
'איך אתה עושה את זה?'שאלתי.
'איך שאת עושה את זה'
'אתה יודע,כל העניין הזה היה כאילו לשדר לך מחשבה היה די בלי להתכוון לזה'
'טוב,אז כן לערפדים מסוימים יש את היכולת הזאת'
'ערפדים מסוימים?'
'אני מהנהן'
'אני צוחקת'
'את יכולה לשדר צחוק'
'אני יודעת'
הוא לא ענה לזה,אבל בכל זאת ראיתי שהוא מחייך את החיוך הסקסי שלו.
נשענתי אחורנית בכיסא,זה היה לילה.כל מה שרציתי לעשות זה להירדם,להירדם במטוס ופשוט לשכוח לרגע את כל זה ולחזור להיות האלין הזאת שהייתי לפני יומיים.
"אני חושב"שמעתי את ניקיטה,"שאנחנו נוחתים".
"אתה חושב?"
"האמת שלא"
פקחתי את עיני,"מה?"
"אני חושב שכבר נחתנו"
חייכתי וירדתי מהמטוס עם כולם,בחורה עם שיער חום ועיני דבש חיכתה לנו שם,ליד בחור שנראה בערך שנתיים יותר צעיר ממנה עם שיער בלונדיני ועיניים ירוקות כאזמרגד.
"אלה ג'רמי ואלין?"שאלה ריי וסידרה את העגיל באפה,ג'רמי חייך אליה מרחוק.
"כן"אמר ג'וש שהביט ממושכות באלנה שלובת הידיים והמחויכת.
"היא באמת יפה"אמרתי לג'וש.
מירנדה וקרוליין חיבקו אותה והתחילו לדבר ולצחקק.
"כן"הנהן ג'וש,"היא כן"
"היי את אלין?"חיבקה אותי כשניגשתי אליהם,"כן,היי"
ג'רמי נתן לי נשיקה בלחי והציג את עצמו במבטא בריטי כבד.
"עזבי אותו"חייכה אלנה,"סתם קטין"
דיימון התקרב וחייך חצי חיוך עקום."שלום אלנה".
היא חייכה חצי חיוך משלה."שלום דיימון".
"יש לו סיפור עם כל אחת?"לחשתי לניקיטה.
הוא הביט בו וטלטל את ראשו,"היה להם קטע פעם עד שהוא בגד בה עם עוד מישהי,אבל הם מסתדרים יפה".
אלנה חיבקה את דיימון חיבוק קצר וראיתי אותה עוצמת את עיניה ושואפת את ריחו הטוב והגברי,דמיינתי אותי במקומה,מתחבקת עם האקס שלי שהתרגלתי לריח שלו והתגעגעתי אליו כל כך-מחבקת אותו לפני שהוא ילך ולא יחבק אותי יותר לעולם.
דיימון התנתק ממנה וחייך עוד הפעם,"נחמד לראות אותך"
היא סידרה את שערה וחייכה בחזרה,"איך עברה עליכם הטיסה?"
איירון הציץ פתאום מאחורי ג'רמי.
"איירון!"ליאו חיבק אותו.
"טוב,אתם באים?"שאלה אלנה והתחילה להסתובב.
"שניה!"עצר ניקיטה,"אני לא בבאגז' נכון?"
אלנה צחקה,"יש שתי רכבים,ג'רמי ואני ונסיעה לאחוזה זה עשר דקות בערך"
קרוליין חייכה,"אני ומירנדה נוסעות עם אלנה"
"גם אני"חייך ג'וש.
"גם אני אחי"חייך ליאו.
"כל השאר איתי"אמר ג'רמי.
"אין מספיק מקומות,ניקיטה"אמרה ריי,"אתה בבאגז' "
ניקיטה נתן אגרוף קטן למכסה האוטו,"שיט".
איירון היה על הטנדר של אלנה,היה לו מספיק מקום לשבת מאחור אף על פי גודלו העצום.
התיישבתי ליד דיימון,ריי ישבה ליד ג'רמי והם דיברו,אלזה שמעה מוזיקה ושירבטה משהו במחברת שלה,נזכרתי במחברת האדומה שלי.
"את במקרה חושבת על זה?"שאל דיימון בקול די יבש ושלף מחברת אדומה מהתיק שלו.
"כן!"חייכתי,"איפה מצאת את זה?"
"זה היה אצלי קצת,אני אוהב את הציורים שלך"הוא נשען אחורנית ושילב את ידיו מאחורי גבו.
החזה שלו עלה וירד,מותאם לקצב נשימותיו,הוא הביט בי ואז בחזהו,"את מחפשת משהו בציצי שלי?"
"זה שאני ערפדה…עדיין אומר שאני נושמת ויש לי דפיקות לב?"
"ברור"הוא אמר,"את מוזמנת לשמוע"
היססתי,אבל לבסוף נשענתי על חזהו ושמעתי את הדפיקות שלו,מהירות וקצביות.
הוא גיחך,מה שגרם לחזהו לעלות ולרדת בקצב יותר מהיר,"מרותקת מדפיקות הלב שלי"
"אתה חם"אמרתי.
"את קרה"
"למה?"
"כי בשלב הראשוני את לא תרגישי חום הרבה זמן"
אהבתי את החום שלו,לא הרגשתי בחמימות אנושית כבר יומיים ולדיימון היה אותה,לא חמימות אנושית אבל חמימות.
"קר לי כל כך"אמרתי,מודעת פתאום לקור שלי.
הוא חיבק אותי,"אני כועס עלייך,אל תחשבי שלא.אבל את באמת קרה כמו שלגון אז בגלל שאני לא רוצה שתקפאי למוות אני עושה את זה".
הידקתי את אחיזתי בגופו השרירי והשענתי את ראשי על חזהו."טוב אבא"