זכרונות רחוקים פרק 12 1D

הארי~!~
בחיים! בכל שנותיי , לא בכיתי בגלל בחורה . זה בחיים לא קרה לי. בגלל שרוב הבחורות היו בוכות לי .
" אני הולך."
" לאן האז?" לואי שאל קצת המום מכל מה שקרה.
" ל-לג'מה " אמרתי וחשבתי על אחותי היקרה. שלא התייחסתי אליה כ"כ הרבה זמן.
יצאתי משם ורצתי . הבית היה במרחק של 55 דקות מפה ברגל והגעתי תוך 30. מזיע כולי ומלטף את התלתלים שלי שמסרבים להתיישר.
עמדתי מול השער ודפקתי בדלת בשקט.
" כן?" אמרה ג'מה ופתחה את הדלת.
" הארי." אמרה והסתכלה בעיני .
" תעוף מפה!" צרחה וסגרה את הדלת בכוח . משאירה אותי המום, כועס, בוכה. בעיקר בוכה.

דניאל~!~
רצתי . לא יודעת לאן הרגליים שלי לוקחות אותי. אחרי שעברתי נראה לי 3 קמ" עצרתי והתמוטטתי באפיסת כוחות על ספסל. הרגשתי רגלי שורפות וראיתי שכל הנעל יצאה. הורדתי אותן והתיישבתי שרגלי בין ברכי מוציאה את כל הדמעות על המכנס המסכן . הרגשתי שאני פתאום באויר. הסתכלתי מסביב וראיתי שני בחורים נראים לי בני 23 או פחות אבל לא יותר.
" HALLO LADY" אמר אחד מהם והסתכל עלי בצורה קצת לא נעימה.
" תעזבו אותי!" צרחתי אבל השני סתם לי את הפה בחוזקה.
" בואי איתי " אמר והרים אותי כמו שק תפו"א
" תעזב.. ותי.." ניסיתי לדבר אך הנער שם לי חתיכת בד סביב הפה ואחת סביב העיניים. שאחד הוריד את חתיכות הבד התפרצתי.
" מה אתה רוצה ממני? לאנוס אותי? כי עם כן אז לא אכפת לי.!" צרחתי ושמתי לב שאני בתוך מכונית.
" לא! אבל האמת שאני מסתכל עליך אני רואה שזה לא רעיון כזה רע.. בקיצור, את בלהקה שלמנהלים שלה יש המון כסף! וחוץ מזה את חתיכה, ויש מישהו שמחכה לך . " אמר אחד.
" תכירי, אני מרטין וזה מייקל." אמר מייקל והצביע גם על מרטין.
הוא קשר את ידי במיומנות בחבל התכול שהיה זרוק על הרצפה. ואחרי זה קשר את רגלי בחבל אדום. דמעות ירדו לי על הלחי ומרטין ליטף את פניי. עם לא הייתי קשורה הייתי מוציאה לו את היד מהמקום אך לא יכולתי וגם לא הצלחתי.
המכונית עצרה ומייקל ניגש להרים אותי. הוא קשר לי את חתיכת הבד על הפה ונכנסנו לתוך אחוזה ענקית…