אֵלקַנוֹר -פרק 9- שומר החומה – חלק ב'

ג'ייז השתטחה ארצה כשראשה לאדמה.
"כבוד הוא לי לפגוש אותך, הו רב נכבד!" אמרה וספדה שתי מבטים מבולבלים מאלקין וארון, מבט אחד משועשע מאסטר, ומבט מרוצה מהאיש תפוז אשר קרא לעצמו יורה.
"רב?" שאלה אלקין ונזכרה כי כולם באלקנור דתיים. מוזר.
"לשעבר," ציין יורה וסימן לג'ייז לקום על רגליה. "אני אחד מארבעת נושאי העיפרון שאלקנור בכבודה ובעצמה בחרה בביקורה האחרון." הוא ניפח את חזהו בגאווה. "בואו, אוביל אותכם לביתי."
אחד מארבעת נושאי העפרון? מה זה אומר? תהתה אלקין. כאילו, עפרון עיפרון? או אולי סוג של צופן? ולמה שלאלקנור יהיה אכפת מעפרונות? המחשבות האלו העלו בה כמעט מיד זיכרונות מטושטשות: ערכת עפרונות רישום והכי קצר משימוש הוא עפרון B2, עליית גג מלאה ציורים של יצורים קסומים ולוחמים בשלל צבעים, שתי ידיים עובדות במיומנות סביב ציור של נחש פיתון. אלקין הפסיקה ללכת מיד ונשערה נטועה במקומה, מנסה לשחזר את החזיונות בראשה. חמימות וגעגועים געשו בה, וגם משהו אחר… פחד והבנה, למרות שלא הייתה בטוחה מה הבינה.
"אלקין? אלקין!" ארון ניער אותה.
"מה? אה, עצרתי… הכל בסדר, תמשיכו, אני באה," אמרה אלקין וסילקה את ידיו של ארון מעל כתפייה.
"הכל בסדר?!" הזדעק יורה והביט בה כאילו נפלה מהשמיים, מה שגרם לה לתהות אם ככה הגיעה לעולם הזה. "הכוח הרוחני שלך הוכפל פי חמישה לפחות!"
"מה זה בכלל הכוח הרוחני הזה שלך שאתה מדבר עליו, גשם?" שאל ארון.
"השם הוא יורה!" נשף יורה בכעס והסתובב לחומה. בהתחלה אלקין חשבה שזה סוג של הפגנה דרמתית, אך אז שמה לב שהוא לוחש. חור בגודל אפונה נפתח בחומה. יורה הושיט יד לכיסו ושלף – כן, כן – עפרון צהוב רגיל. אלקין לא ידעה למה, אבל הרגישה ממש שנאה כלפי העיפרון, כזה עפרון גרוע. B2 היה יותר טוב.
'רגע' חשבה, 'של מי הדעות האלה? אלקנור, אם את משחקת לי במוח, אני אתלוש לך את שיערות הנחושת החמודות שלך!'
יורה קירב את העיפרון לחור והעיפרון נשאב פנימה בהבזק של אור צהוב. ליד החור נפתח חריץ ברוחב מטר ובגובה מטר שמונים, כך שאסטר נאלץ להתכופף עשרה ס"מ כשעבר.
אלקין מצאה את עצמה ואת חבריה למסע בבקתת עץ מהצד השני של החומה. מקום בייתי, עם ספות צמריריות ואח בוערת, מה שגרם לאלקין לחוש פתאום בצניחת הטמפרטורה. היא שפשפה את ידיה והביטה ביורה, ששלף את העיפרון מהחומה והחזירו לכיס בדרמתיות ומיד אחר כך התפלל לאלקנור.
זה שומר החומה?