חופש.

הסיפור שלנו מתחיל לפני יותר ממאה שנה כשמייקה נולד, בפירנצה. מייקה היה תמיד ילד שובב, אך אהב מאוד לצייר.
הוריו הכה ״יקרים״, ניצלו את ציוריו המופלאים ואת כישרונו הגדול.
היום, שוב אירחו גלריה בעלת ציוריו הטריים של מייקה. מייקה התלבש מחדש ועזר גם לאחותו הקטנה. מייקה יודע ש׳כאשר יש אורחים, יש להתנהג יפה.׳
רוזליטה- רוזה, בקיצור, רצה בקלילות מסביב לגלריה בעוד מייקה עומד לצד הוריו המסבירים לקונה על אחד מציוריו של מייקה. מייקה הביט בשקיקה ברוזה, גם הוא רוצה להיות חופשי ולהתרוצץ מצד לצד.
הוא לא רוצה עוד לעמוד ליד הוריו הנצלנים.
הוא רוצה להנות מבעיות גיל שמונה, לא מבעיות גיל הבלות. הוא כה צעיר וכבר יודע מושגים מעולם הפוליטיקה והפיננסיה.
מייקה לא הצליח להחזיק עצמו עוד, הוא החל לרוץ אחרי אחותו הקטנה.
״מייקה!״ אמא קראה בקשיחות.
מייקה התעלם ותפס את רוזה אחרי שרצו מספר דקות.
״מייקה!״ כעת קרא אביו.
מייקה החל להתקדם עם רוזלין לכיוון הוריו, מרכין ראשו.
״מייקה מה אמרנו?״ שאלה אמא בצעקה אחרי שעלו למעלה על מנת שהאורחים החשובים לא ישמעו.
״כשיש אורחים, יש להתנהג יפה.״ ענה מייקה בלחש ועם נימה של זלזול.
״נכון. עכשיו חזור והתנהג בכבוד.״ השלימה אמא.
כשחזרו ניגשו אל הוריו ואליו, זוג הורים עם ילדה קטנה בגילו של מייקה לערך.
בעוד הוריו מדברים מייקה הציג עצמו בפני הילדה עם הקוקיות.
״מייקה.״ חייך.
״אנה,״ אמרה ונשמע מבטא קל בקולה.
״למה אתה פה?״ המשיכה.
״מאותה סיבה שאת פה.״
״אני פה מרצוני, בקרתי כאן לרגל יום הולדתה של דודתי, בקרוב אחזור הביתה, ואילו אתה, אתה לא נראה כמי שבא לפה מרצון.״
״ובכן, את צודקת. הוריי מכריחים אותי.״
״תעשה עם זה משהו.״ אמרה והורייה תפסו ביידיה ונעלמו ברקע האנשים הרבים.
כעת מייקה החליט. הוא רוצה להיות חופשי. למייקה נמאס. כל הביקורת והשליטה הזו על חייו, מעיקה עליו. הוא בסך הכל בן שמונה.
מייקה החליט. כשיהיה בן שניים עשר ייקח את רוזה ויברחו. הוא אוהב את רוזה, הוא לא ישאיר אותה פה לבד.
היום זה היום. מייקה כעת בן שניים עשר. תיקו הקטן ארוז ומוחבא מתחת למיטתו. אחותו בת השש, כבר יודעת על תוכניתו.
הלילה הגיע, כבר חשוך, הוריו ישנים.
״רוזה״ קרא בשמה והתעוררה.
״הגיע הזמן?״ כשגדלה גם היא סבלה מהוריה המעיקים. רוזה נולדה גם היא עם כישרון. כישרון השירה. כמובן, שגם אותה הוריה ניצלו.
״הגיע הזמן.״ הוא אמר בחיוך.
מייקה ורוזה הרימו תיקיהם ויצאו לדרכם.
״חופש.״ אמרו שניהם בחיוך רחב כשהתרחקו מביתם.