Love will remember – פרק 3

~~~~~~~~~~~בוקר~~~~~~~~
השעון המעורר צילצל 6:00, פתחתי את עייני וראיתי את יעל ישנה לידי. קמתי בלי להעיר אותה .. היא כזאת חמודה:).
עשיתי את ארגונים הבית החלפתי בגדים לשורט שחור וחולצה ורודה רגילה כזאת והכנתי ארוחת בבוקר ועליתי להעיר את הבנות.
'דודה את זוכרת שהיום אנחנו הולכות לשופינג?' יעל שאלה אותי
'ברווור, אני רק אמצא סידור לאור ואנחנו הולכות בינתיים תאכלי\' אמרתי והלכתי לחדר של אור, היא עמדה על הלול.. 'מא, מא' היא אמרה והושיטה ידיים שאני ארים אותה.
'בוקר טוב חמודה.. בואי נלך לאכול' אמרתי וירדנו.
בזמן שהבנות אוכלות ארוחת בוקר התקשרתי לשקד (השכנה ) ושאלתי אותה עם היא יכולה לשמור על אור לכמה שעות והיא הסכימה אבל היא אמרה שהיא אצל אח שלה. כאילו אביחי.
הבנות סיימו לאכול החלפתי להן בגדים ויצאנו.
הגעתי לפתח של הדלת, לתקתק או לא?? לקחתי נשימה עמוקה ותיקתקתי. אורן פתח לי את הדלת.

'בוקר טוב בנות' הוא אמר וחייך עליהן..
'בוקר טוב' יעל אמרה והתחבאה מאחוריי הרגל שלי..
'היא ביישנית היום' אמרתי בקול של מצטערת.
'זה בסדר.. ככה זה ילדים קטנים' הוא אמר והכניס אותנו לבית שקד ישבה בסלון עם אביחי ואופל הייתה עליו והם שיחקו הוא לא ראה אותי
'היי שיר, מה קורה?' היא באה עליי וחיבקה אותי. אביחי כנראה שמע את השם שלי והסתובב..
'טוב, זה התיק של אור יש פה בגדים טיטולים חיטול מוצץ וכל השטויות האלה.. אנחנו חייבות לזוז..
תודה רבה על זה שאתם עוזרים לי אני אבוא עוד כמה שעות.' אמרתי במהירות
'חכי רגע שיר.' אביחי צעק אבל זה היה מאוחר מידי היינו כבר מחוץ לבית.
עלינו על האוטו והדלת שלהם נפתחה ואביחי רץ לכיווננו
'מה אתה רוצה? לא מספיק הרסת לי את החיים?' צעקתי עליו.
'אני רוצה לדבר. ויש לנו על מה לדבר אני יודע את זה!' הוא אמר לי
'לא יכולה עכשיו אני צריכה ללכת' אמרתי לו
'אנחנו הולכים לעשות שופינג ואתה לא!' יעל אמרה לו והוציאה לשון.
נכנסתי מהר לאוטו והנעתי אותו.
אביחי פתח את הדלת והתיישב בכיסא ליידי.
'צא!' אמרתי לו
'אני לא יוצא עד שאת לא מדברת איתי, עזבי לדבר רק תקשיבי אוקיי, אני לא התכוונתי לעזוב אותך, זה.. זה פשוט.. אחרי שאח שלך גילה שאנחנו … את יודעת מה, הוא בא עליי הביתה והרביץ לי הוא איים עלי שאם אני לא עוזב אותך בשקט יקרה דברים רעים. ואני פחדתי, ואחרי שעזבתי אותך ושמעתי שההורים שלך מתו אני רציתי להיות איתך, אני באתי להלוויה אבל את לא ראית אותי את היית מחובקת עם איזה בן והיה לך בטן, אני מנחש שהיית בטח בהריון ממנו, ואני פשוט שנאתי את עצמי ואותך, היינו פרודים כולה חמישה חודשים ואת נכנסת להריון עם מישהו אחר. ואני מבין שאת כועסת עליי כי אני עזבתי אותך ואני מבין שאת לא רוצה לדבר איתי אני מבין שהחבר הזה שלך מחכה לך ויש לך אותו אני פשוט רוצה לשמוע שאת סולחת לי כי אני לא אחייה עם עצמי כשאני יודע שאת עדיין לא סלחת' הוא אמר לי והשפיל את ראשו ובא לצאת מהאוטו.
'אני סולחת לך אבל יש כמה דברים שאתה צריך לדעת' אמרתי והוא התיישב בחזרה.
'האבא של אור לא נמצא איתי כי הוא לא יודע שזה שלו, דבר שני אחרי שאופק (אח שלה) נפטר אני נשארתי לבד עם שני בנות שאני צריכה לגדל ואני פשוט התפרקתי, אני הייתי צריכה אותך ממש. אתה לא היית צריך לעשות כל מה שהוא אמר, הוא בסוף היה רואה שאני הייתי שמחה איתך ואוהבת אותך.' אמרתי
'מה?! אופק מת?? מתי??' הוא שאל
'לפני שנה' אמרתי והדמעות החלו לרדת
'ולמה את לא מספרת לאבא של אור כבר? הוא צריך לדעת. הוא על בטוח יהיה מאוכזב שיגלה את זה, אני יודע שאני כן יהיה' הוא אמר ויצא מהאוטו.