תפנימי,אני אוהב אותך! *פרק 2*

"א..ב..ל" גימיגמתי. אחותי רבקה הסתכלה עליי במבט מרחם. "טוב!" אמרתי לבסוף. "ישש" קראה רבקה.
אחרי שתי דקות גמרתי להתלבש הזמנתי מונים והגענו להופעה בדיוק בזמו מסתבר שאמא שלי אפילו דאגה לנו לכרטיסי VIP ואז שאלו אותנו בכניסה אם אנחנו מעדיפות להיות קדימה ליד הבמה או מאחורי הקלעים אחרי המופע. אני החלטתי שאני רוצה קדימה.זה מה שחסר לי לראות את אדון ביבר גם מאחורי הקלעים לא מספיק לי ההופעה המפגרת שלו. "את יודעת"אמרה שלי רבקה "בשיר השביעי של גסטין בהופעות הוא תמיד מזמין מישהי מהקהל לבמה,הלוואי שהוא יזמין אותי" אמרה לי רבקה בהתרגשות.
"צר לי לאכזב אותך אבלזה הכל מתוכנן הוא לא באמת בוחר מישהי מהקהל.."החזרתי לה בתשובה כניראה מאכזבת.

•בנתיים מאחורי הקלעים•

"ג'סטין קדימה מתחילה ההופעה" אמר חברו הטוב ביותר של גסטין-זאק
"זאק,אתה יכול להגיד לאשר{המפיק} שאני לא רוצה היום את ז'נה כי אני רוצה באמת לעלות מעריצה שלי לבמה..מגיע להן,לא?"אמר גסטין לזאק.
"ואם מי שתזמין לבמה לא תרצה לעלות?"שאל זאק. "מה הסיכוי שזה יקרה?"אמר גסטין בטוח בעצמו.
"טוב אם אתה כ"כ בטוח"אמר זאק.

בחזרה אליינוו…..

ההופעה התחילה והצרחות היו איומות.לא יכולתי לשמוע אותן.אז לקחתי את רבקה קצת לצד. "מה את עושה?"אמרה רבקה. "עוד הוא כבר בשיר השישי הוא כמעט בשיר השביעי.."
"טוב "אמרתי לה.ובדיוק כשנדחפנו שוב בין הקהל שמעתי צעקה,צעקה מוכרת. "היי את בואי תעלי" הסתכלתי ולא האמנתי למראה עייניי. גסטין ביבר אמר לי לעלות לבמה.הייתי בשוק."לאא!" עניתי בתקיפות.
הבנות התחילו לבכות ולקלל אותי ואני לא ידעתי מה לעשות."תגידי את משוגעת תעלי"אמר לי אחד המאבטחים." אני לא רוצה לעלות,אני לא מעריצה שלו" אמרתי בתוקף. ברחתי משם לקחתי את רבקה ביד וברחתי. הזמנתי מונית וחזרתי הבייתה.
"למה חזרתן כ"כ מוקדם ?" שאלה אימי. "הסתומה הזאת לא רצתה לעלות לבמה!"אמרה רבקה הזועמת. אמא שלי מייד הבינה מה קרה והבינה אותי. בערב אחרי שרבקה הייתה כבר רדומה.אימי ניגשה אליי ואמרה לי בלחש "את יודעת שמחר אנחנו עוזבות" "כן" עניתי בעצב. "אנחנו הולכות בצהריים אנחנו נבוא להיפרד ממך בבי"ס."היא אמרה.

למחרת הגעתי לבית הספר וכולם היו מוזרים..הבנות התלבשו יפה והבנים היו עוד יותר מוזרים והתנהגו פתאום כ"כ יפה לבנות כאילו מישהו מאיים על מעמדם החברתי.

"קייט שמעת מי עובר לביה"ס?"שמעתי אתחברתי החדשה שואלת אותי! "לא מי?" שאלתי.
"גסטין ביבר בכבודו ובעצמו" היא ענתה בהתרגשות. "או או" עניתי בלחש. לפתע לימוזינה שחורה עצרה בחצר בית הספר וכל ביה"ס רץ לחצר. "בואי" היא קראה. "תחביאי אותי בבקשה" אמרתי בקול מלא רחמים. אחרי שכולן התפזרו יצאתי ממקום מחבואי "את יכולה להסביר לי ממה את מתחבאת?"היא שאלה. "אני יספר לך אחר כך" אמרתי לה "לפתע רבקה רצה לעברי וחיבקה אותי חזק "באנו להיפרד ממך"היא אמרה. פתאום היא קפאה במקומה. "מה קרה?" שאלתי אותי לפתע היא רצה בצעקות."גסטין ביבר אני יכולה חתימה בבקשה,בבקשה"היא רצה לעבר גסטין. "לא" קראתי לעברה. רצתי אחרייה.
"אני מצטערת" אמרתי לגסטין והתפללתי שהוא לא יזהה אותי…