סיפורי ערסים- יהלום ואלרואי פרק 20

שתינו קצת נהננו, ראיתי את אושר ואלרואי כל דקה מסתכלים לכיוון שלנו, לאלרואי יצא עשן מהאוזניים, יאללה שגם קצת יקנא מה קרה?
'מה את חושבת שאת עושה?' אלרואי שלח לי הודעה
'מה שאתה עושה' חייכתי לכיוונו
'מנסה לגרום לי לקנא? לא עובד לך מאמי' שלח וראיתי אותו מרחוק מחייך חיוך
'אהה כן? וככה' אמרתי ומשכתי את אליאור מהחולצה לנשיקה, וכל זה בשביל מה? יצאתי ממש מגיעלה כלפי אליאור והכל כדי להוכיח לדביל שגם אני יכולה לגרום לו לקנא

״וואו״ אליאור פלט, רק חייכתי מה שעניין אותי יותר זה התגובה של אלרואי, הסתכלתי עליו והוא עלי הוא היה עם פרצוף עצבני וכוס וודקה ביד שעוד שנייה הייתה נשברת
״זריזה״ ליאור אמר והתחיל לנשק לי את הצוואר, נסחף קצת
״לא קורה לי בדרך כלל״ חזרתי לשיחה עם אליאור ודחפתי אותו מעט ממני
״רק עם המיוחדים״ חייך
״כ..ן בטח״ שהתעלתי, וואלה לא היה נעים ממנו ״תקשיב…״ רציתי להתנצל
״גם אני לא מחפש משהו רציני רק משהו לילה, ואני חושב שגם את זורמת כזאת לא אפשר ללכת אלי אני גר לא רחוק״ אמר לי ואני הייתי מופתעת מהתשובה שלו, התחיל מעט לגעת בי בצורה לא נעימה עם היד הדוחה שלו
״אני חושבת שלא הבנת טוב, אני לא בעניין הזה והאמת גם לא בעניין שלך״ חיוך מתנצל עלה על פני בזמן שאני דוחפת אותו אחורה
״אז מה כל זה היה?״
״אהההה…״ לא ידעתי מה לומר ״מצטערת פשוט .." אמרתי הושפלתי מבט
״הבנתי אותך״ קם והלך, טוב לפחות זה נגמר ככה
הסתובבתי חזרה לכיוון של אלרואי אבל הוא כבר לא היה שם
יהלום דיייייי מספיק הוא לא מעניין אותך הוא לא מעניין אותךךךך
עמית משכה אותי קצת לרקוד, נהנתי להשתחרר קצת גם הייתי קצת שיכורה אז בכלל

״נלך?״ שאלתי את עמית
״כן חיימשלי אני רק ילך להגיד לנדב ביי״
״טוב אחותי אני מחכה לך בחוץ״ אמרתי
יצאתי מחוץ לבית שלו והזמנתי בנתיים מונית, פתאום אליאור בא מאחורי והבהיל אותי
״הבהלת אותי מטומטם, מה אתה עושה פה?״ התחיל לגעת בי ולנשק אותי
"תזוז ממני יפסיכופט" צעקתי
"מה לא ברמה שלך ברבי?"
התחלתי לצעוק ולבכות והוא היה שיכור בטירוף לא ראה בעניים, ולי כבר לא נשארו כוחות להתנגד פשוט התעלפתי

———————————————————————————–

"סוף סוף התעוררת" שמעתי את עמית אומרת
"איפה אני?" לא זהיתי את החדר
"בבית שלי" אמרה, מה אני עושה בבית שלה? וזה לא החדר שלה בכלל. הסתכלתי עלייה במבט שואל
"את לא זוכרת מה קרה אתמול?" היא שאלה
"מה קרה אתמול?" שאלתי בקול חצי שבור, מנסה להזכר מה קרה אתמול
"אליאור הוא.." לא הצליחה לגמור את המשפט, ואני כבר מתחילה להזכר, ופשוט התחלתי לבכות,
"אל תדאגי זה נעצר בזמן" אמרה וחיבקה אותי וליטפה לי את השיער ואמרה "הכל יהיה בסדר אהובתי"
איך יהיה בסדר איך? הוא כמעט אנס אותי, מגעילה אותי המחשבה שהוא נגע בי והכל התחיל מיוזמתי בכלל
בכיתי שעות באיזשהו שלב נרדמתי

~נקודת מבט של אלרואי~

"היא לא מפסיקה לבכות אני לא יודעת מה לעשות כדי להרגיע אותה" עמית אמרה בקול נואש כשהעירה אותי, ישנתי על הספה כל הלילה הגב שלי תפוס החושרמוטה
"היא עברה תראומה היא תיהיה בסדר" נשמתי עמוק "אני מקווה" הוסיפתי
"פשוט מזל שמצאת אותה, אני לא יודעת מה עוד היה קורה אם לא הייתה מגיע בזמן" היא אמרה
"זה היה מאוחר מידי" אמרתי מאשים את עצמי בזה שהיא עברה סוג של אונס, אם לא הייתי מתעצבן מהקטע שהיא עשתה לי הייתי נשאר שם ושומר עליה טוב יותר, אבל לא אני כמו מטומטם חייב ללכת לפרוק תעצבים שלי.
"זה לא אשמתך!" עמית צעקה, מנסה לשכנע אותי שאני לא קשור למה שקרה לה
"לא הייתה יכול לעשות כלום, הגעת בזמן הכי חשוב שהוא לא עשה לה כלום" אמרה בעצבים וחיבקה אותי
אני מצאתי אותה אתמול בלילה, היא הייתה מעולפת והוא ניצל את זה וניסה לאנוס אותה, פיצצתי אותו במכות היא התעוררה ופשוט רק בכתה, לקחתי אותה אלי הביתה ביחד עם עמית, הנחתי אותה על המיטה שלי וכיסיתי אותה

עליתי לחדר שלי לראות אם הכל בסדר איתה, היא ישנה, ניראת כל כך יפה מהפנטת
"מה הייתי עושה בלעדייך?" לחשתי בשקט כשאני מלטף לה את השיער
"אני ערה" אמרה בקול עדין, אני נבהלתי
"אני מצטער על אתמול" אמרתי בקול חושש
"זאת לא אשמתך" עוד אחת אומרת לי את זה אני חוטף תעצבים של החיים
"אני אשמה, אני התחלתי את המשחקי כבוד האלו" נשברה מבכי וחיבקה אותי, נבלעה בתוך החזה שלי
"תודה" אמרה
"אין על מה חיימשלי" אמרתי ממשיך לחבק אותה, רק לא רוצה שהרגע הזה יגמר