הרוח לא תספר

'לפעמים אתה לא מסתכל עליי ואז גם אני מתעלמת, אני אומרת את האמת בפנים, זה בסדר, אבל אני כבר לא בטוחה. לא אכפת לך, מכל הלחישות הרועמות שאני מסננת לעצמי בלילות הקרים, הלילות שלא חיבקת אותי, ועזבת. אני חושבת על איזה מבט, וחיוך לא כל כך גדול שרק בפעמים רחוקות אתה עושה, ועכשיו זה נגמר. ועל עוד מבט קודר ועל שאמרת לי להיזהר, ואני בבושת פנים לא עניתי שום דבר. אתה לא שם לב למה שקורה סביבך, אתה מתעלם מצורת הקיום שלי, אתה מסתכל על עצמך, מילא, אבל גם מסתכל עליי באופן שונה. אז רק תאמר מה עשיתי, כדי שנוכל לתקן, ואל תגיד שסתם, כי רק צריך להאמין, ולהבין, שהכל בסדר, מצידי ואולי גם מצדך, אני אוהבת אותך, אתה הנסיך שלי, אהבה יחידה ופשוטה, שעוד מחכה לחזור לחיים, ואל תיתן לרוח הקרירה לנשוב על פניי ולספר את סודותייך. תהיה קצת גבר ותבוא אליי, כמו פעם, ואתה צריך להבין שאין לי בעיה עם שום דבר, והכל בסדר, אבל אל תהיה פחדן, תבוא כבר, והכי חשוב אל תתרץ אותי, אל תגיד לי שאתה לא יכול לבוא, אז מה אם אתה מת.'
הקראתי את זה לכולם בהלוויה, זאת הייתה פריקה רצינית וקשה, אבל זאת האמת, בבקשה, תן לי סימן, שאתה כאן, ומקשיב, ובוכה כמוני, והדמעות החגיגיות נוטפות במורד הפנים הקרות שלך, ואתה מצטער על שהלכת, כי מאז הכל הסתבך, אז תסתכל לי בעיניים, אני רוצה שתספר לי, ורק אתה, כי הרוח לא תספר.