מכתב לאחותי

"זה אבא שלי. אמא, הוא אבא שלי. כולם פה ורק הוא עוד לא הגיע." הדמעות עלו לעיניים שלי, זה לא טוב, השקיעו שעות באיפור ואני אהרוס אותו בגלל אבא נעדר אחד?
"הוא בטח רק מאחר נסיכה.. הוא יגיע בקרוב" היא נישקה לי את המצח וחזרה לברך את האורחים
אם רק ידעתי איפה הוא היה באותו הזמן אולי לא הייתי כועסת עליו כל כך, או שהייתי כועסת עליו יותר. את מבינה קטנה שלי, הקשר שלי ושל אבא לא יציב, וזה תמיד היה ככה, אי אפשר לצפות מראש מה אני ארגיש כלפי הפעולות שלו, כמו שאי אפשר לצפות מראש מה יהיו הפעולות שלו, אם יהיו בכלל..
הוא לא סיפר לי על ההיריון של אשתו, לא ידעתי על קיומך עד שהיא הייתה כבר בחודש שישי, ולאחד הקטנים האחרים, שלך בטח נראים גדולים אבל בשבילי לנצח יהיו האחים הקטנים שלי, נפלט שהיא בהיריון, אחרי שאבא עבד כל כך קשה על לשקר לי פעם אחרי פעם שהיא לא.
כי הוא פחד שאני אעשה לו עין רעה. אבל אי אפשר להאשים אותו, אנחנו באמת משפחה חסרת מזל.
שנאתי אותו, נסיכה שלי. אני יודעת, אסור להגיד דבר כזה, אבל שנאתי אותו בכל ליבי.
אם זה היה תלוי בי, הוא בכלל לא היה מוזמן לבת מצווה, אבל "משפחה זאת משפחה" כפי שאמא שלי אומרת, והיא צודקת, עד כמה שקשה להודות.
ביום של הבת מצווה את נולדת. ואת המתנה הכי גדולה שיכולתי לקבל, נסיכה שלי.
אני לא אשכח בחיים את הרגע שבו ביקרתי אותו בפעם הראשונה מאז הריב, וראיתי עריסה קטנה וורודה, ובתוך העריסה שכבה לה תינוקת קטנטנה וורדרדה, נסיכה קטנה ומושלמת, והלב שלי התפוצץ מרוב התרגשות ואהבה, לא הרשו לי להרים אותך, כמובן, אבל אף אחד לא אסר עליי להסתכל. להסתכל על אחותי הקטנה והיפה, ישנה בנעימים.
לפני שהלכתי הביתה באותו היום, ליטפתי את היד קטנה שלך, ואת תפסת את הזרת שלי חזק
הבטחתי לך שאני בחיים בחיים לא אעזוב אותך
…אני מצטערת על כל הפעמים ששברתי את ההבטחה הזאת, נסיכה שלי. החיים מסובכים.
יום לפני שעברתם לעיר החדשה, במרחק של שעתיים וחצי נסיעה מהבית שלי, אבא הודיע לי שאתם עוברים. הוא אוהב להסתיר דברים ממני, נסיכה.
את היית בידיים שלי, ישנה כמו מלאך קטן, והוא אמר לי שיעבור זמן עד הפעם הבאה שאראה אותך, כי הם צריכים להתמקם שם.
לשים אותך בחזרה בעריסה וללכת, בידיעה שאני לא אראה אותך להרבה מאוד זמן, היה הדבר הכי קשה שעשיתי בכל החיים שלי, ואני עדיין דומעת שאני חושבת על זה.
שנה וחצי. שנה וחצי ששנאתי אותו. שנה וחצי שלא דיברתי או ביקרתי אותו, שנה וחצי שהכחשתי ורציתי להאמין באמת, שאין לי אבא.
שנה וחצי שבכיתי כמעט כל יום מגעגועים לאחים שלי, ולנסיכה הקטנה שלי, שפספסתי שנה וחצי מהחיים שלה.
אני זוכרת את הרגע שחזרתם, ועברו עוד חודשיים עד שהצלחתי להביא את עצמי ללבקר אותו, ואת לא זיהית אותי. וזה היה מובן לחלוטין נסיכה שלי, למה שתזהי? עזבתי אותך לשנה וחצי, הפסדתי הכל, למה שתזהי? זה לא מגיע לי.
הקשר שלי ושל אבא עבר ועדיין עובר עליות וירידות, אני מבטיחה לך נסיכה, אני עושה הכל כדי לסלוח לו ולשכוח הכל, אבל זה קשה מידי
ואת כבר בת 5, ילדה קטנה, כבר לא תינוקת
ואני הייתי נוכחת מעט מידי בחיים שלך
ואני מצטערת על זה.
ואני גם מצטערת שאני לא יכולה להבטיח לך שזה הולך להשתנות, כי זה לא כל כך פשוט
אבל מה שאני כן יכולה להבטיח, זה שאחותך הגדולה אוהבת אותך יותר מכל דבר בעולם, ושהתמונה שהבאת לי בפעם האחרונה שראיתי אותך גורמת לי לתחושת אושר וביטחון שלא ניתן לתאר במילים, ואני ארגיש ככה כלפייך לנצח, לא משנה מה יקרה ביני לבין אבא.
אל תכעסי עליי, נסיכה שלי.
אוהבת, האחות הגרועה בעולם