סיפורה של להקה – פרק שלישי

לוגאן, פרד, ניקו, ואדמונד ישבו על ספת העור האדומה, המהמו כמה מילים קצרות ופיהקו בקול גדול.
"אתם עייפים, אה?" שאל ג'סטין כשחיוך התגנב לפניו, "אני לא."
לוקאס וג'סטין צחקקו לנוכח מראה חבריהם החצי ישנים, הם הלכו לישון הרבה יותר מוקדם בעוד האחרים עשו לילה לבן ובקושי הצליחו לפתוח את העיניים אחרי זה. הם ישבו כשהם מסתירים בכף ידם את אור השמש, ומנסים לעצום עיניים כמה שיותר חזק, תוך כדי שהם נרדמים לכמה שניות ואז צחוקים קצרים מעירים אותם. צחוקים שמתחזקים ברגע שהם מנסים לקום ונופלים מרוב עייפות…
"היי," נשמע קול לא מזוהה בדלת ודפיקה רועמת. "תפתחו לי בבקשה,"
"מי זה?" אדמונד מלמל והתהפך לצד השני, "לוקאס, תפתח."
"עצלן," לוקאס וג'סטין צחקקו ולוקאס זרק עליו כרית. "קומו כבר…"
הדפיקה נשמעה שוב, "אנחנו פותחים, רגע," השיב אדמונד, אזר את כוחותיו, קם… ונפל.
"אני אפתח, טמבל," ג'סטין הקניט אותו והלך לכיוון הדלת, ופתח אותה.
בחורה יפהפיה וכוסית על נגלתה אל החבורה, ג'סטין פער את עיניו בהשתאות וחייך אליה חיוך רחב.
"זה ברור שג'סטין יסתכל עליה ככה…" ניקו לחש ללוקאס שהנהן בהסכמה.
"היי," הבחורה חזרה על עצמה. "אני אבריל-"
"שם יפה." ג'סטין העיר וקטע אותה.
"כן… תודה." חייכה אליו חיוך עם שיניים והוא הביט בה מהופנט. "אז, אני אבריל. אני המפיקה שלכם." אמרה ופניה השתנו פתאום לרציניות, "אין איתי שום משחקים ושום אהבה, אני נשואה. ואתה," הצביעה על ג'סטין. "שמור מרחק."
"קשה להשגה," ג'סטין צחק כשהיא הסתובבה.
"מאוד," פרד הוסיף וידע שאין לו שום סיכוי איתה.

היום היה מפרך, אבריל העבידה אותם קשה, הם שיננו את מילות השיר שג'ולייט נתנה ורקדו את הריקוד שאבריל, שהייתה גם רוקדת וכוריאוגרפית, הראתה להם.
"היא בת עשרים וחמש בערך," לוגאן לחש לג'סטין. "יותר גדולה ממך בשש שנים."
"זה לא משנה הגיל," ג'סטין כיווץ את מצחו, "וחוץ מזה, היופי והאישיות שלה מקפיצים אותי."
"היא נשואה," הוסיף לוגאן באנחה.
"זה לא משנה לי. גיל הנעורים משנה אנשים לחלוטין, היא רק התחילה להיות בו,"
"דביל," לוגאן התאכזב וג'סטין אמר לו שהכל טוב, והכל יסתדר, לטובתו.
"נו באמת…" לוקאס הצטרף לשיחה.
"מה נו באמת? אני מתערב איתכם שעד סוף השבוע אני אהיה איתה." ג'סטין הירהר בקול.
"ברור," לוקאס אמר וג'סטין הוסיף: "רק אתה."
"על מה מתערבים?" ג'סטין הכביד ראש ואז צץ במוחו רעיון, "על המיטה הגבוהה."
"על המיטה הגבוהה?" לוגאן תהה. "מממ… טוב, בסדר."

אבריל הלכה והם צפו בטלוויזיה, דיברו עם ההורים ונחו קצת.
זה כבר היה סוף היום, העיניים הכבדים ריחפו בשמיים התכולים ולוקאס הסתכל עליהם.
"בואו נלך לישון," פרד מלמל, "ולא כמו פעם שעברה, הפעם לישון באמת."
הוא ראה את החבורה הולכת אחרי פרד כמו דומינו שנופל לאט לאט,
"אני אשאר כאן," לוקאס הפטיר ובפזיזות נשכב על הספה וכתב שיר קצרצר.
למרות שהיה נדמה לו שלקח לו ממש מעט זמן לכתוב, כשהסתכל בשעונו, הוא שם לב לשעה והחליט ללכת לישון, העייפות והתשישות של הימים האחרונים גמרו אותו סופית.
לוקאס העייף נשכב על מיטתו ולא הצליח להירדם. אחרי כמה דקות הוא שמע רחשים מהסלון. מי יכול להרעיש ככה? הוא הסתכל על המיטות; כולם היו שם… חוץ מג'סטין! הוא באמת ניסה להתחיל איתה? אם כן… הוא ימות… לוקאס סבר וחשב על בעלה של אבריל כשהיא תגלה על כך. הוא ממש השתעמם בסופו של דבר, והחליט ללכת למחשב, להיכנס לפייסבוק ולענות על תגובות למעריצים, או לכתוב פוסט חדש ומגניב שיתפוס את כולם, כבר היו ל'קאפ' המון מעריצים, רובם ראו את התוכנית ריאלטי שהשתתפו בה, היו להם כבר יותר משישה מיליון לייקים לדף הפייסבוק ובנוסף – גם עמודים שהתחזו לעמוד הרשמי ואנשים שהתכתבו בשמם. זה היה קצת מטריד ומלחיץ אבל בשעות הקטנות של הלילה לוקאס לא כל כך חשב על כך.
הוא הלך לסלון ולא העיף מבט, הוא כבר רצה לישון ולהתעייף עד שהגוף יעשה את זה בשבילו.
הוא נכנס לגוגל ומיד הוא החוויר והשתתק.
"מה זה?" הוא לחש לעצמו כשראה כתבה בעמוד הבית, הוא קרא את השורה הראשונה שוב ושוב ובכל פעם הוא היה יותר לחוץ מפעם הקודמת.
'אבריל סאט ובעלה ג'ון סאט החליטו היום להיפרד בגלל אהבה אחרת ש"צצה" לאבריל…'
הוא חזר לחדרו, עייף לחלוטין, מאורעות היום כבר גמרו אותו… והשינה ניצחה אותו. הוא נזכר בלחשים ששמע במיטה והחליט לחשוב אליהם בבוקר, בטח סתם רעידה או תזוזה של הרוח שהניעה את העצים בחצר. לא משהו מיוחד.
הוא הסתכל על הסלון והצלליות של הרהיטים נראו כמו חיות פרא, שארבו לו.
היו ללוקאס די הרבה סיוטים ופחדים, היה לו פחד די חזק, הוא פחד מהחושך. כל פעם דמיין מה יקרה וחשב על החיות שמתחת למיטה או על דברים כמו אלו, והוא רעד.
הוא רצה לשכב על הספה הנוחה בהרבה מהמיטה שלו, אבל הוא שם לב למשהו שתפס את הספה הרחבה שכרגע הייתה ממש צפופה. זה היה ג'סטין, הוא שכב מחובק, עם אבריל.