אנחנו כאן, אבל שותקים

לא כולם יכולים לחיות בתוך העולם שלך, אני אומרת. לא כולם יכולים להבין את המציאות שלך.
אתה לא מבקש שיבינו אותך, אבל אתה מתוסכל מכך שהם לא. אני זוכרת שכשבכית באותו יום ואמרת שכולם נגדך, לא היה לי מה להגיד. לא ידעתי איך להסביר לך בצורה הכי נכונה שהם כלל לא, אלא פשוט לא יודעים איך להתקרב אלייך כמו שאני התקרבתי.
הכל נהיה שונה מבדרך כלל, אתה מבין. אני לא יכולה להגן עליך אם אתה לא מוכן להקשיב. כשאני מנסה להסביר לך משהו עיניך מתערפלות ואני שמה לב שאתה כבר לא איתי, שאתה עובר למקום אחר.
אתה כמו תמונה במסגרת, אחת שכולם יכולים לראות ולהביע עליה דעה אך היא לא יכולה. היא שותקת.
לפעמים אני מרגישה שאני רוצה להרפות, לתת לך ללמוד דברים בדרך הקשה, אך בכל פעם שאני חושבת על כך הפנים הפגועות שלך עולות במוחי ואני נכנעת. אני לא מסוגלת לעזוב. עדיין לא.
אתה מושך בחולצתי. אני מרימה את ראשי ורואה אותך מביט בי בציפייה. וודאי התחלתי לומר משהו, אך עכשיו אני כבר לא זוכרת.
"אם אני לא יכולה לשקר, אך אני יכולה להתחמק, מה כדאי לי לעשות?" אני שואלת, למרות שזו וודאי שאלה מוזרה לא קשורה לנושא. אתה מביט בי אך נותר שקט, ואני נאנחת בשקט.
אני לא יודעת למה אני מביטה בך בציפייה שתענה. אתה אף פעם לא עונה לשאלותיי.
"להגיד את האמת. התחמקות רק תאריך את הכאב, והוא לעומת זאת תמיד שם. גם כשלא רואים." עיני נפערות ופתאום אני מבינה שזה היית אתה. אחרי זמן כה רב של שקט כבר כמעט ושחכתי את צליל קולך. אתה מביט בי וענייך לא מעורפלות, אלא ממוקדות היישר בעיני.
"הרי אנחנו מסתירים את האמת מאחורי מסכה כל כך גדולה של שקרים, שלפעמים אנחנו מתרגלים אליהם ונוטים לשכוח מהי האמת האמתית." אני מהנהנת מבלי משים וניצוץ גאווה קטן רוקד בלבי. הוא אכן הקשיב לי בעת שדיברתי.
"אבל בעצם למה אנחנו משקרים?" אתה ממשיך. "הרי בסוף האמת מתגלה ואנחנו אלה שיוצאים אשמים. השקר לא מגן עלינו, הוא בסך הכל נמצא לצידנו כשאנחנו צריכים אותו ולבסוף דוקר אותנו בגב." אתה נעצר בגמגום ומביט לכל עבר, כאילו רק עכשיו שמת לב שדיברת בקול. אתה מתיישב בסיכול רגליים מולי ועינייך ספק מביטות בי ספק ברצפה. אני מחייכת.
"אנחנו לא ילדים שקופים. לא מפריעה לנו העובדה שהחברה לא מתחברת או נוטה להתעלם.
אומרים שלפעמים אנחנו שותקים להרבה זמן, אבל אנחנו מדברים כשאנחנו רוצים.
אתה אולי שקוף מבחינת החברה, אבל לא בשבילי." אני מתקרבת ומחבקת אותך. "ג'ון הקטן, יש לך אותי."