סופר נערה-פרק 1-מתחילים חיים חדשים

היום סיימתי את ההתלמדות שלי במוסד, זה הולך להיות היום הראשון של החופש הנצחי שלי, עברו שנתיים מאז שהרגשתי את רוח הקיץ החמימה עוטפת אותי. החלטתי ללכת לים, רציתי לראות את המים, את הגלים שנשברים על קו החוף, רציתי להריח את הריח המלוח של הים ולהרגיש את השמש על הפנים שלי. הוצאתי את המזוודה הקטנה שיוליה קנתה לי, יוליה היא מנהלת המוסד יש לה את היכולת לראות את הלא ידוע (משהו שאף פעם לא הבנתי אבל תמיד חשתי בו. ארזתי את כל החפצים שלי ויצאתי מהמבנה הענקי שהיה לביתי כמעט שלוש שנים, התיישבתי על הספסל בתחנת האוטובוס וחיכיתי, שמעתי כמה ענפים נשברים והבנתי שיש מישהו שעוקב אחרי
"הייתם חייבים להידחף, נכון?"
סובבתי את ראשי וראיתי את חבריי, אלין, אליסון, טובי, סוזאן, פורטר, שון וניקי.
"שאת תצאי לבד לעולם? אין סיכוי!" אמרה ניקי בזמן שסגרה את השער שפתחה לפני שניות אחדות.
'אין לי אפילו רגע לעצמי, אפילו מחשבות, נכון שון?' הסתכלתי על שון וחיכיתי לתשובה
"איך את יודעת?" שון נראה מופתע והתחיל להסתכל לצדדים
"כי אתה צפוי שון, לך תקרא לפורטר את המחשבות"
פורטר גיחח בסתר בזמן ששון צחק בסרקסטיות וניגב דמעה דימיונית מעיניו הירוקות כמו ברקת
"טוב שון אתה רוצה לספר לכולם לאן אתם הולכים?"
שאלתי אותו והבטתי בחבורה המוזרה שלנו של אנשי על, כל אחד ייחודי בדרך שלו.
"הולכים לים אנשים!"
כולם הריעו והתיישבו מסביב לתחנת האוטובוס, חוץ מטובי הוא ריחף למעלה כדי לראות את האוטובוס מתקרב, החלטתי לצעק אליו
"איך העולם ממעוף הציפור טובי?" צחקתי וטובי ירד למטה ותפס אותי ממותניי
"את רוצה לראות?"
לא הספקתי לענות לו וכבר הייתי באוויר, היינו בערך חמש עשרה מטר מעל תחנת האוטובוס והנוף היה כל כך מדהים, היה אפשר לראות את הים מרחוק והוא היה כל כך יפה
"למה אני לא מבלה איתך יותר זמן למעלה?" שאלתי אותו כהתחלנו לנחות
"דברים טובים קורים בכמויות קטנות" נחתנו ואלין שאלה אם ראינו את האוטובוס
ענינו לשלילה וטובי עף חזרה למעלה. פתאום סוזאן התחילה להתנשף ולפרכס, שון תפס אותה והניח אותה בזהירות על הרצפה
"מה קורה שון?" שון עצם את עינייו והתרכז בסוזאן
"עוד חלום, האוטובוס. הוא ממולכד, יש עליו איש עם פצצה והוא הולך להתפוצץ ליד ה.." הוא הפסיק לשנייה והמשיך
"קדימה סוזאן אני יודע שאת יכולה לשלוט בזה אל תצאי מזה עכשיו אני יודע שזה קשה"
דירבנתי אותו
"המוסד, הוא נכנס למוסד ו.."
סוזאן התעוררה בבהלה וקפצה לעמידה
"אנחנו חייבים לעצור את האוטובוס"