ילדי שמנת?-פרק 4

לאחר שעתיים משעממות,שברובם הדבר היחיד המצחיק היו הערות המטומטמות של אלירן.
הייתה הפסקה אבל אני יגיד את האמת אני מעדיפה שיעור על מנת הפסקה מעיקה שבא כולם רודפים אחריי ומנסים לדבר איתי שיחות בלי תוכן בכלל.
ובגלל זה בדרך כלל הדבר שאני הכי אוהבת לעשות זה לברוח מהם הכי מהר.
אבל היום זה היה שונה,היום איכשהו כולם גרמו לי להישאר בהפסקה איתם.
כל שנייה מהרגע שיצאתי מהכיתה בנות נדבקו אליי,אני יודעת שזה רגיל אצלי אבל זה היה יותר מדיי מכל שאר הימים.
כל שנייה הם שאלו אותי שאלות כאלה שטחיות שאני אפילו לא זוכרת אותם.
ושהצלחתי להשתחרר מהם בתשובות קצרות.
הלכתי במהירות לאמפי של בית ספר המקום הכי פחות מאוכלס.
כי כולם אוו בכיתות עם המזגן וטלפון אוו במגרש הכדורגל.
אבל היום פתאום ברגע שאני מתיישבת שמעתי קול קורא לי:"ליאור".
הסתכלתי לעברו וראיתי את ליבי.
"אוי לא"מלמלתי שהתקרבה יותר אליי.
היא חיבקה אותי חיבוק לוחץ ואז שחררה והתיישבה ליידי.
"איפה היית את לא מבינה כמה חיפשתי אותך בבית הספר כולו."אמרה
ואני לא רציתי שתמצאי אותי רציתי להגיד אבל במקום העלתי חיוך מזויף גדול על פניי ואמרתי:"הנה מצאת אותי"
"כן אני רואה,"אמרה והעבירה עליי מבט:"עכשיו אני רוצה לדבר איתך על משהו"
אוי אלוהים,"שוטי"אמרתי
"יש בנות שאמרו שראו אותך ואת וולטר מתחבקים ומתנשקים"אמרה בהתרגשות וקנאה מהולה בקולה.
הרגשתי את הסומק עולה ללחיי:"זה בכלל לא היה נשיקה הוא רק חיבק אותי ונישק את המצח שלי"אמרתי זזה באי נוחות
"ולא אמרת לי?"אמרה פגועה:"הרי אני זאת שמהתחלה אמרה לך לתחיל איתו קשר,רגע אתם ביחד עכשיו?"שאלה
הסתכלתי עליה המומה:"לא אנחנו לא ביחד,וחוץ מזה אנחנו רק ידידים טובים ותאמיני לי שאני לא התחברתי אליו בגללך"אמרתי לה
היא נראתה זועמת לרגע ואז השתלטה על עצמה ואמרה:"טוב נתראה"והלכה.
"תודה רבה אלוהים"אמרתי בדממה.
לקחתי את הטלפון שלי ושמתי אוזניות באוזניים והתחלתי פשוט להתנתק מהעולם דרך המוזיקה.
תמיד המוזיקה היא זאת שעוזרת לי להאושש מכל המכות הקשות שהחיים הביאו לי.
הקשבתי לשיר מקלט של אליעד נחום והתחלתי לשיר איתו את המילים בלחש.
"וגם אם מלחמה תבוא אהיה מקלט
גם אם נאמר הכל אני אהיה משפט
ואם היא החופש אז אני אסיר נמלט
אם יש מישהו בעולם שיינסה לשים אותי באזיקים
זה לא יצליח לעצור אותי…."
מישהו הוציא לי את האוזנייה מהאוזן.
הסתכלתי עליו והתעצבנתי:"למה,למה?,אפשר לדעת מה עשיתי לך עכשיו?"
הוא חייך חיוך מעצבן והתיישב לידי.
"עוד פעם את אנטי"אמר
"אלירן אין לי כח למשחקים האלה תגיד מה אתה רוצה כבר"אמרתי לו בכל פעם שהוא מדבר איתי אני עצבנית לא ספציפית עליו אלה על כולם ותמיד הוא תופס אותי ברגע לא טוב.
"יש לך קטע עם וולטר?"שאל אותי
פי נפער בתדהמה,"גם עם כן וגם עם לא מה זה עיניינך"אמרתי לו עצבנית
"נו תעני כבר"אמר לי מתחיל להתלהט.
"לא,לך?"שאלתי.
הוא קימט את מצחו ואמר:"מה לי?"
"לך יש קטע עם וולטר?"שאלתי מגחכת.
אני יודעת שזה היה מגעיל בשביל וולטר אבל לא יכולתי להתאפק.
הוא התחיל לצחוק:"מצחיק, כהן"אמר והלך.
הוא הצליח לרומם את מצב רוחי המדוכא.
נשמע הצלצול.
"יופי אני גוועת"מילמלתי
נכנסתי למבנה בית הספר שוב כל המבטים היו עליי וכך כל ההתלחששויות.
כשבאתי להיכנס לכיתה שמעתי צעקות.
"אולי תפסיקו כבר לחטט בחיים של אחרים"שמעתי קול מוכר אומר.
"עם היא אם וולטר ואם לא זה לא עניינכם זה עיניינה"אמר קול.
ארין אמרה את זה היא הייתה ליד ליבי אביגל,ואפריל.
ולפי נושא השיחה אוו כביכול מה שהבנתי.
זה שהם דיברו עליי ועל וולטר.
וארין צעקה עליהם בגללי,יכול להיות שארין שונה מכולם?
טוב זה לא הזמן עכשיו לחשוב על זה.
נכנסתי לכיתה והם השתתקו ורק נעצו בי מבט