החצי השני שלי – פרק 5+6

״שניכנס?״ הוא שאל, הנהנתי לו עם הראש ונכנסנו למכונית.
״אפשר לדעת לאן הולכים?״ שאלתי אותו בעודי מתיישבת.
״לא, שימי את זה על העיניים״ הוא אמר והושיט לי את הכיסוי עיניים. ושמתי אותו על עיניי. אחרי חצי שעה של נסיעה בערך, סוף סוף הגענו.
ירדנו מהמכונית והוא החזיק בי על מנת לעזור לי ללכת.
״אפשר להוריד את הכיסוי?״ שאלתי אותו
״לא, עוד מעט״ הוא ענה
״עכשיו״ הוא אמר אחרי חמש דקות
״הורדתי את הכיסוי עיניים ולא הבנתי איפה אנחנו.
״איפה אנחנו?״ שאלתי אותו
״מה הדבר שהכי רצית לעשות בתקופה האחרונה?״ הוא שאל אותי
״לא יודעת״ אמרתי לו צוחקת
״רצית להתגבר על הפחד שלך נכון?״ הוא שאל
״מה זה קשור?״ שאלתי לא מבינה
״אנחנו הולכים להתגבר עליו.. ביחד״ הוא אמר. אוי אלוהים. הפחד הכי גדול שלי, פחד גבהים.
״צניחה חופשית״ הוא אמר
״ממטוס?״ שאלתי אותו
״ממטוס״ הוא ענה
התחלתי להלחץ. לא ידעתי מה לעשות, נתי ניסה להרגיע אותי אבל הוא כנראה לא יודע כמה הפחד שלי גדול..
״תלכי להתארגן יסבירו לך ונעלה״ הוא אמר בחיוך
״אני לא יודעת אם אני מסוגלת״ אמרתי לו בכנות
״את יכולה, נעשה את זה ביחד״ הוא אמר לי, נישק אותי והלך.
״אחת המדריכות לקחה אותי לצד והתחילה להסביר לי מתי לפתוח את המצנח ואת הכל. אני בתוכי? רעדתי מפחד, לא האמנתי שאני באמת הולכת לעשות את זה.
לבסוף נתי לקח אותי, החזיק בידי ועלינו יחד למטוס. התיישבנו שנינו במקומות הישיבה של המטוס, שמתי את ראשי על כתפו ופחדתי כל כך, הייתי משותקת מרוב פחד.
מה אתם הייתם עושים אם היו נותנים לכם להתמודד עם הפחד הכי גדול שלכם? הייתם בורחים? נשארים? או משתתקים ולא זזים?
״הגיע הזמן״ אחד המדריכים אמר
״נתי אני לא מסוגלת״ אמרתי לו
״את יכולה לעשות את זה, אנחנו ביחד בזה״ הוא אמר לי
אני באמת מעריכה את הכל אבל זה היה יותר מדי בשבילי..
״קדימה בואי״ הוא אמר ומשך בידי, העמדנו שנינו מול הפתח מחזיקים אחד ביד של השני.
״בשלוש?״ הוא שאל
״בשלוש״ אמרתי לו
״שלוש.. שתיים.. אחת״ הוא אמר וקפץ ואני אחריו.
עצמתי את העיניים חזק, לא רציתי לראות, שקשקתי מפחד בתוכי, ולבסוף שפתחתי את העיניים, ראיתי את הדבר הכי מדהים בעולם. הנוף היה מושלם, ואחרי שהשתחררתי באמת שנהנתי.
״לירי, תפתחי את המצנח״ נתי צעק לי
ניסיתי לפתוח את הידית אבל היא הייתה תקועה. ניסיתי שוב ושוב אבל היא לא זזה.
״זה לא זז״ צעקתי לנתי מפוחדת.
״חזק יותר״ הוא צעק
ניסיתי וניסיתי אבל זה לא זז, עד שלבסוף הצלחתי , שניות ספורות לפני שהתרסקתי על הרצפה.
״עשיתי את זה״ אמרתי לו
״עשית את זה״ הוא אמר לי מחייך בעודו מתקרב אלי.
״עשיתי את זה״ צעקתי מרוב אושר
״תודה״ אמרתי לו מאושרת
״בכיף נסיכה שלי״ הוא אמר לי ונישקתי אותו.
חזרנו הביתה מאושרים יותר מתמיד. הוא הוריד אותי בביתי והלכתי לארגן קצת בגדים למחר. מחר אני חוזרת לפנימייה לצערי. את האמת חשבתי שהיא תהיה הרבה יותר גרועה, אבל את האמת שנהנתי. נכנסתי לחדר שלי וראיתי את נועה ושירה יושבות על המיטה שלי.
״אהובות שלי!!!״ צעקתי ורצתי לחבק אותן
״יפה שלנו! התגעגענו״ נועה אמרה
״איך היה עם נתי?״ שירה שאלה
״מושלם.. אני אוהבת אותו כל כך״ אמרתי להן
״אנחנו שמחות שנהנת״ נועה אמרה
״נו אז תספרי לנו מה חדש בפנימייה״ שירה אמרה
נועה ושירה היו החברות הכי טובות שלי לפני שעברתי לפנימייה, הייתי סומכת עליהן בכל דבר, כל דבר שהיה קורה לי דבר ראשון שהייתי עושה היה לספר להן אותו.
סיפרתי להן הכל כולל הכל.
״עדיאל ניסה לנשק אותך?!״ נועה שאלה מופתעת
״כן״ אמרתי לה
״סיפרת לנתי?״ שירה שאלה
״מה יש לי לספר? זה לא קרה״ אמרתי להן
״אבל עדיין, אם לא היית עוצרת את עצמך הייתם מתנשקים״ נועה אמרה
״אבל עצרתי את עצמי״ אמרתי להן
״הוא חתיך לפחות?״ שירה שאלה
״בסדר כזה..״ אמרתי להן
מה בסדר כזה?! הוא מושלם, הוא הורס
״והיא משקרת״ נועה אמרה
״זה הפרצוף האשם שלך, כמה הוא חתיך מאחד עד עשר?״ שירה שאלה
״אחת עשרה״ אמרתי להן צוחקת
״אבל לא יקרה כלום אל תדאגו, אולי יופי יש לו אבל אופי אין לו, ואני שונאת בנים כמוהו״ אמרתי להן
״בנים כמוהו?״ שירה שאלה
״סטוציונרים שכל יום זורקים מישהי אחרת״ אמרתי להן
״בסוף עוד יהיה בניכם משהו״ נועה אמרה
״בחיים לא!״ אמרתי לה
״טוב טוב לא לצעוק״ נועה אמרה וצחקנו.
״אתן באות איתי לפנימייה מחר? אני אכיר לכן את כולם״ אמרתי להן
״ברור שאנחנו באות, זאת לא שאלה בכלל״ שירה אמרה
״אז נלך לישון?״ שאלתי אותן
התארגנו כל אחת לשינה והלכנו לישון.