״מדלגת״

הסתובבתי סיבובי אושר,
בסנדלי הזהב.
כפרח פרחתי בגינתך,
נשמתי באפי את נשימותייך,
וחייכתי את חיוכך.

שיניי המולבנות נגסו בפרותייך,
התענגתי ממאכלייך,
מהצאן מהבקר,
וגופי שזף, ברק, נאדם,
בשמש הלוהטת,
שתכף ירדה,
והמשיכה החשיכה.

סנדלי הזהב מחווירות לרגליי,
שנים עברו בעינייך,
ואינני,
ועדנה החשיכה, החשיכה
המחלחלת את שינתי
שנותיי הבאות,
קוראות לי,
להנה.

הדהוד, לעג, וצחוק,
בדילוגיי הדלגית
נסרכת בזכרוני,
נקשרה סביב צווארי
חונקת אותי,

תנועות גופי כושלות
בזו אחר זו,

כשהקפו חבריי
וצהלו במילתי,
שאין אתה קיים,
קצבות הורדים לא דיממו בי.