ליפול

"מה אתה עושה?" אני שואלת בזמן שאתה מתקרב אליי.
יש לך את המבט השובב ההוא על הפנים, זה שמנבא צרות.
"אל תחשוב על זה אפילו" אני אומרת, אך כבר מאוחר מידי, אתה תופס אותי, ומניף אותי בידייך.
למה אני חייבת להיות כול-כך קטנה?
"תוריד אותי" אני אומרת ומנסה להכות אותך.
"לעולם לא" אתה עונה, ומחייך אליי.
לרגע, אני מוכנה לעזוב הכול ופשוט לבהות בך, אך אני לא רוצה שתאמין שאתה צודק.
אני לא יכולה לתת לך לחשוב שאני אוהבת אותך.
"אמרתי, שתעזוב אותי" אני חוזרת על בקשתי, והפעם מדגישה כול מילה.
"בסדר" אתה אומר והחיוך מתרחב.
אני לא מספיקה להתנגד לפני שאתה פשוט עוזב את אחיזתך בי ונותן לי ליפול.
למזלי, אתה מספיק לתפוס אותי שנייה לפני שאני פוגעת ברצפה.
"אמרתי שלעולם לא אתן לך ליפול, נכון?"אתה שואל ונשימתך מדגדגת את אוזני.
"וגם אמרת שלעולם לא תעזוב, אבל עזבת"