סיפורה של להקה – פרק שני

"זה נראה לכם הגיוני?" לוגאן שאל כשישבו ברווחה במונית, "ואני עוד הערצתי אותה,"
"היא סתם עוד אחת שחשה, איזה מניאקית!"
"עזבו אתכם," אדמונד אמר בקול מעורר רחמים. "לא אכפת לה מאף אחד, אנחנו נעשה שיר כל-כך טוב שהיא תקנא בנו… ברמה ממש ענקית ואז היא… תחוש אובדן של התהילה המזוייפת שלה,"
וג'סטין הוסיף: "ואנחנו גם נשלים את המשימה שלנו וגם את המשימה של רודריק!"
כולם גיחכו וצחקקו כשחשבו על איך ג'ולייט תאבד את קהל המעריצים שלה, שיעברו לטובתם. "ואם הם יהיו לטובת שנינו?" תמיד בכל חבורה, יש את ההוא שמבאס את כולם, כאן היה את פרד.
"יואו, אתם כל כך לא מאמינים בעצמכם," לוקאס אמר.
"לפחות אנחנו לא שוויצרים כמוך…" ניקו צחק והחבורה הצטרפה לצחוק הפעמונים שלו.
"יופי, מאוד בוגר," לוקאס נעלב, "מצחיק."
"נכון. באמת מצחיק. אבל עכשיו רציני, מתי נגיע?" לוגאן שאל והמכונית נעצרה.
"אני כמעט בטוח שעכשיו הגענו." ג'סטין לחץ על הכפתור והחגורה השתחררה.
"לאן נסענו בכלל?" ניקו אמר.
"נסענו לחדר האימונים, והבית שלכם מהיום," לוקאס הסביר.
"מה זאת אומרת?" אדמונד התייאש מההסברים המקוטעים של לוקאס.
"נו, כשדיברתי עם רודריק, הוא אמר לי ש-" לוקאס אמר והנהג קטע אותו.
"הגעתם, צאו, ואיפה הכסף? אתם צריכים לשלם לי עשרים ושניים דולר בדיוק." הנהג הסתובב לאחור.
הם יצאו מהאוטו והביאו את החפצים שלהם, תוך כדי שלוקאס שלשל ידיים אל הכיס וגילה שאין לו שם פרוטה. אדמונד היה כנראה מוכן לכך ופתח את הארנק שלו והוציא את הכסף הנחוץ.
"פעם הבאה תארגן כסף מראש," אדמונד אמר בכעס מהול בלגלוג.
לוקאס אפילו לא הגיב לו.
"נו…?" אדמונד שאל את לוקאס בקוצר רוח כשהם נכנסו והניחו את המזוודות במקום.
"מה אתה רוצה מהחיים שלי?!" לוקאס התרגז.
ניקו המשיך את אדמונד: "מה קרה כשדיברת עם רודריק?"
"אההה…" הוא גירד את פדחתו ולאט לאט נזכר, "הוא אמר לי שאנחנו עוברים לגור כאן, ושזה יהיה הבית שלנו כשנהיה בארץ, מעכשיו, יש כאן הכל; חדר אימונים, חדרי שינה, שירותים, בריכה, ועוד המון, ושנשמור על הבית… נראה לי שזהו…"
"מגניב!" שניים מחברי החבורה קפצו בקול נרגש.
"רגע," לוגאן נזכר. "בריכה?!"
"כן, לפי מה שאני זוכר." לוקאס אמר ופיהק.
כולם רצו אל המרפסת פתחו אותה ונדהמו לגלות בריכה וחצר ענקית!
"אומיי-גאד!" פרד צרח כמו בחורה.
"אתם כל כך סתומים," לוקאס אמר, הגניב מבט אחרון, והלך לישון.