הסוד – פרק 9

הסוד
פרק 9:

התעוררתי בבוקר כשהרגשתי שראיין לא לידי. קמתי מהמיטה וירדתי למטה "ראיין?" בדקתי למטה והבנתי שהוא הלך. חזרתי חזרה לחדר וראיתי פתק על השידה שלי, כמה צפוי.. 'בוקר טוב יפה שלי. אני חייב ללכת, מצטער. אוהב אותך' קראתי את הפרק והלכתי להתקלח ולהחליף בגדים. לבסוף כשסיימתי הכל החלטתי ללכת לאוסטין לדבר איתו על ראיין. להבין למה הוא אמר לי להתרחק ממנו. הגעתי לביתו של אוסטין ודפקתי בדלת. לאחר כמה דקות אוסטין פתח לי את הדלת, כנראה שהוא לבד בבית. מצוין. "היי" אמרתי בחצי חיוך "היי" אמר "אני יכולה לדבר איתך שניה?" שאלתי "כן, כנסי" אמר ונכנסתי לביתו. נשארתי עומדת לצידו של אוסטין. "תשבי" אמר והצביע על הספה "לא, אני מהר" אמרתי. למרות שלא ניראה לי.. "אוקיי.. דברי" אמר ושילב את ידיו "זה בקשר לראיין.." אמרתי בשקט ואוסטין נאנח "תחסכי.." אמר בקול אדיש. "למה אמרת לי להיתרחק ממנו?" שאלתי והרמתי קצת את קולי "תחסכי.." אמר "תפסיק לומר לי תחסכי, דבר כבר" אמרתי בקול "זה לא עניינך!" הרים את קולו "תענה לי!!" צעקתי עליו "תפסיקי לדחוף את האף שלך לכל מקום!!" ענה לי בצעקה "אני דוחפת את האף שלי לכל מקום?! אתה זה שאמרת לי להתרחק מראיין, תענה לי למה!! צעקתי כאילו לא צעקתי בחיים. מה נראה לו בכלל?? "כי את לא יודעת מי הוא בכלל!" צעק חזרה "אז בוא תספר לי" אמרתי ביותר רוגע "אני לא יכול!" המניך את קולו "למה לא לעזאזל?" שאלתי בלחש "כי זה יפגע בך" ענה בלחש והשפיל את מבטו "באיזה מובן..?" לרגע חששתי "בשני המובנים.." אמר והבנתי שזה גם פיזית וגם מילולית. זאת אומרת שאני אפגע מראיין בכללי אבל אני יכולה גם להיפגע פיזית "ואיך.. אתה יודע מה שאתה יודע..?" שאלתי בשקט "כי אני יודע" ענה "למה?" שאלתי והתקדמתי אליו, ככה אני אוהבת לדבר איתו, כששנינו לא צועקים. "לא עניינך" אמר והסיט את מבטו ממני. שמתי את ידי על סנטרו וסובבתי את ראשו אליי ושמתי את ידי על עורפו "תספר לי, תשמוח עליי" אמרתי וליטפתי את פניו, מה אני עושה לעזאזל?! "אני לא יכול. את תפגעי אם ראיין ידע מזה. אני לא רוצה שזה יקרה" אמר בשקט והוריד את ידי ממנו כשידו מחזיקה בעדינות את ידי "למה..?" שאלתי כשהוא השפיל מבט. הסיטואציה הייתה מוזרה, היינו כל כך קרובים אחד לשני. "למה מה?" שאל בשקט כשהוא לא מביט בעיניי "למה כל פעם שאני מנסה להתחבר אלייך ולדבר איתך אתה חייב להיות כל כך קר?" שאלתי. אוסטין הרים אליי את מבטו והסתכל עליי במבט פגוע "יש משהו שאני לא יודעת?" שאלתי "יש הרבה דברים שאת לא יודעת" מלמל בשקט עד עכשיו נשארנו קרובים אחד לשני. לא זזנו פשוט הבטנו אחד בשני. עד שלפתע ראיתי דמעה יוצאת מהעין של אוסטין. מה שגרם לי להרחיב את עיניי "אני מצטערת" אמרתי בלחש "על מה?" שאל בלי לנגב את דמעותיו "על זה שגרמתי לך לבכות" אמרתי בשקט והשפלתי מבט. הסתכלתי עליו, המבט שלו היה כל כך פגוע ועצוב.. לא יכולתי לראות אותו ככה. "אוסטין.." לחשתי וחיבקתי אותו. אני לא יכולה לתת לו להמשיך לבכות ככה. לאוסטין לקח כמה שניות כדי להבין מה קרה פה הרגע ומיד החזיר לי חיבוק. אוסטין לא כזה רע.. כמה שהוא נראה באד בוי (ילד רע) הוא לא כזה.. הוא כן יודע לאהוב.. אבל משהו מפריע לו לאהוב. רואים את זה. כשהוא מנסה לאהוב מישהו כל האהבה הופכת לדמעות. העבר שלו היה עד כדי כך גרוע? מה עד כדי כך פגע בו? כשהרגשתי שהוא נרגע הפסקתי את החיבוק והסתכלתי על עיניו. הוא כל כך יפה. "תיהיה מחר.. ליד הבית של ראיין.. את תראי מה הוא באמת.. אבל אני מתחנן אל תראי לו את עצמך. הוא יפגע בך." אמר ולקח עט ודף שהיה על השידה ליד הדלת ורשם משהו. "זאת הכתובת שלו" אמר ומשך באפו "תהיה איתי בקשר" אמר במבט מודאג "מבטיחה לך" אמרתי ולקחתי את הדף מידו. עליתי על קצות אצבעותיי ונישקתי אותו בלחי. "תודה, ביי" אמרתי וחייכתי אליו ויצאתי מהבית.
מחר אני הולכת לבית של ראיין ואני אגלה מי הוא באמת.