היום שאחרי הכאב שלפני.. [ אשמח אם תקראו.]

כל מה שאני רוצה זה משהו חדש.
משהו שגם אני אוכל להיאחז בו.
אני לא רוצה לדבר.
אני רק רוצה לרקוד אל תוך עולם חדש.
עולם חופשי. עולם בלי פשע. עולם בלי רשע ובלי תאוות בצע.
עולם פשוט. עולם לא מורכב, עולם לא מסובך.
שבו הדברים באים בקלות רק לאנשים שמגיע להם.
אני רוצה להתחיל מחדש.
אני לא יודעת מה ללבוש, מה לענוד, או מאיפה להתחיל.
אבל זה כל הקטע במסע. ללכת לאיבוד לא?
למצוא דרכים חדשות על הבשר. ולא משמועות של אנשים.
אני גם לא יודעת איך לעשות את זה. אבל אני פשוט אתן לגל לסחוף אותי ביחד איתו
ואני אפילו לא יודעת למה אני כותבת קטע כל כך מלא תקווה. כשעד לפני שנייה הדמעות עוד לא פסקו. אני חושבת שזה בגלל הנוסטלגיה. הזיכרון שפעם היה טוב.
אותו הטוב שמושך אותך לחוות אותו שנית. אבל בצורה חדשה.
אני רק רוצה להתקדם. אני לא רוצה לעצור. אני לא רוצה להיתקל בהסחות דעת.
אבל אני כן רוצה ליפול. אני כן רוצה להיכשל. אני רוצה ללמוד בעצמי.
כי רק ככה בן אדם לומד. רק שהמקרה קורה לו. הוא לא יכול ללמוד מטעויות של אחרים.
ובגלל זה אני לא מבינה את ההיגיון האנושי.
אבל זה כל הקטע. לא להבין. לא לדעת. ולשאוף לחידושים לא?
אז אני רק מחכה לשנה חדשה. לאנשים חדשים. להזדמנות חדשה.
אני לא יודעת מי אני. אני לא יודעת מי איתי. אבל אני כן יודעת.
שכל עוד אני חיה, יש לי עוד תקווה.