ורד שחור פרק-5

שמעתי את הצלצול המוכר מתוך השינה,זה היה הנייד,הרמתי אותו בעיניים עצומות ועניתי.
"הלו?"
"אלוהים אדירים מותק!את בסדר!אני-" אמא בכתה מעבר לקו.
"אמא! אני…אני…אמא!" באותו רגע רציתי להתכרבל בידיה כמו שהייתי עושה תמיד כשהייתי קטנה והיה קורה לי משהו רע.
"מותק!איפה את?! מה קרה?! תחזרי הביתה!" היא המשיכה להתייפח.
"אמא…אני לא יכולה" התחלתי לבכות,"מה קורה כאן?מה כל הצעקות האלה?" ריי ואלזה נכנסו לחדר והתיישבו לידי.
"למה את מתכוונת? את שם?מותק?את בסדר?אנסו אותך?אלוהים ישמור-"
"זה מספיק" אמר דיימון לקח ממני את הטלפון וניתק.
"מה אתה חושב שאתה עושה?!" צרחתי עליו.
"את מסכנת אותנו" הודיע לי.
שפשפתי את עיני בכוח אך הדמעות המשיכו לזלוג,ג'וש ליאו מירנדה וקרוליין התפרצו לחדר.
"מה קורה פה?הכל בסדר?!" שאל ג'וש והביט בי אחרי דקה.
"היא…מה קרה?" שאלה קרוליין.
"אני חושבת שהיא בוכה" אמרה מירנדה ופוצצה מסטיק.
ריי חיבקה אותי בחוזקה,מה שלא היה צפוי כל כך.
"את…בו…כה?" שאל דיימון והסתכל עלי כאילו אני חולה במחלה סופנית.
"כן,אתה יודע,הדבר הזה שאנשים עושים כשהם מרגישים כאב או עצבות" אמרה אלזה.
"לא לא אני בסדר" הנהנתי וניגבתי את הדמעות,"רק תביא לי את הטלפון.עכשיו."
אך הוא רק הביט בי.
"תביא לי אותו"
לבסוף הוא הסיט את מבטו בכוח,הצלצול של הטלפון נשמע שוב אך שניה אחר כך הוא נמחץ על ידי ידו ,הבטתי בו במבט המום.
"מה אתה עושה חתיכת בן זונה!"צרחתי עליו,הרגשתי שאני בוערת.
התחלתי לבכות ותקפתי אותו,כנראה שהוא לא ציפה לזה אז הצלחתי להפיל אותו על הרצפה,לבעוט בו להחטיף לו כמה אגרופים שגם עם כל הכוח הערפדי שקיבלתי הזיזו בקושי את לסתו,אבל לא היה לי אכפת,הוא מנע ממני לדבר עם אמא שלי,הוא מנע ממני ליצור קשר עם כל אחד.
הרגשתי ידיים מנסות להרחיק אותי ממנו אבל נאבקתי,הרגשתי את השיניים שלי חותכות את הלסת התחתונה שלי,כנראה שהן גדלו.
איירון נשך אותי בחוזקה,זה בערך מה שריסן אותי."חתיכת כלב מסריח"נהמתי לעבר איירון.
"אל תדברי אליו ככה" אמר ליאו שחיבק את איירון בהתגוננות.
נפלתי על הרצפה,הרגל שלי כאבה כל כך.
ליאו הביט בי ואז באיירון. "איירון!למה עשית את זה?! כלב רע!רע!היא עדיין אחת מאיתנו"
החזקתי את רגלי שנטפה דם,"תביאו לי אותה,אני אטפל בה"אמר ג'וש וריי עזרה לי לעמוד.
"בואי"אמר דיימון שניסה לסחוב אותי על ידיו,אבל שרטתי אותו בכוח,הוא נרתע בכאב והביט בי,המום.
"אל תתקרב אליי"נהמתי לעברו עם השיניים בחוץ.
"זה בסדר,אני מסתדר" אמר ג'וש ונתן לי לתמוך בו.
אחרי כמה דקות ישבתי על מיטה לבנה כמו בבתי החולים עם רגל חבושה,עדיין לא הייתי רגועה ורציתי להרוג מישהו.
"תכף הכל יסתדר" אמר ג'וש כשהתקרב אלי עם מזרק.
"תתרחק ממני עם הדבר הזה!תתרחק"צעקתי עליו.
אבל הוא התקרב ולפני שהספקתי לעשות משהו הוא הזריק לי את ה…
"מה זה?"שאלתי והרגשתי פתאום הרבה יותר רגועה ועייפה.
"זה סוג של משכך רק שהוא בעצם עוזר לך להרגיע את החושים הערפדיים שלך מכיוון שאת לא יכולה לשלוט עליהם כשאת בתחילת הדרך כערפדה".
הרגשתי שהשניים שלי חוזרות לגודלן וכאב פילח את חלל הפה שלי.
"כן,אני רואה ששרטת את עצמך די הרבה עם השניים האלה"הוא בחן את הפצעים.
"אני די מגושמת"ניסיתי לחייך,הוא חייך אלי."לא נורא גם אני הייתי כזה"
כשיצאנו החוצה ראיתי את קרוליין מחבקת את דיימון שישב על המיטה והצמיד את ידו אל הלחי שלו.
"דיימון אני-"
הוא הסתובב והסיר את ידו,שלוש שריטות עמוקות היו שם ודיממו,ידו היתה מגואלת בדם ועיניו היו עצובות.
"אלוהים דיימון-"הצמדתי את ידי אל פי,באמת פגעתי בו.
הוא השפיל את מבטו,"כן,כפוית טובה שכמותך,זה מה שעשית לי,אני מקווה שאת מרוצה מהתוצאה".
"דיימון-"ניסיתי לומר אבל הוא יצא מהחדר.
קרוליין עברה לידי וטלטלה את ראשה,"הוא רק ניסה להגן עלינו".
איירון היה בצד החדר עם ליאו ופתאום הרגשתי רע,ניגשתי ללטף אותו אבל הוא רק נהם.
"לא התכוונתי לומר לך את זה,אתה לא מסריח,האמתי שאתה מריח טוב יותר מכל הכלבים שאני מכירה" חייכתי.
"כן,העובדה שהוא רובוט די מסייעת לכל העניין של הריח" חייך ליאו.
"מה?מי בנה אותו?" נרתעתי לאחור.
"אני,אני די טוב במכניקה,בניתי אותו כדי שיגן עלי,הוא כלב רגיל בדיוק כמו כולם,רק משלדת ברזל במקום…את יודעת,עצמות ודם".
"וואו" אמרתי והושטתי את ידי,אבל איירון רק נהם שוב וניסה לנשוך אותי.
"זה הגיע לי איירון" הצבעתי על הרגל.
איירון רק נהם שוב,משכתי בכתפי."הוא תמיד ישנא אותי נכון?"
ליאו צחק ופרע את פרוותו,"לכי תדעי,כלבים רובוטיים תמיד יכולים להפתיע".
"הוא נראה כמו כלב ציד אמיתי,מרשים" הודיתי.
"כן…איירון הוא באמת אחד הפרויקטים המוצלחים ביותר שלי".
"אני מתארת לעצמי".
אלזה ניגשה אלינו וליטפה את איירון,איירון החזיר לה נביחה שמחה קטנה והתחכך בה.
"מה? ואותה הוא אוהב?"
ליאו צחק,"יש לו טעם טוב בבחורות"
אלזה הסמיקה מעט והמשיכה ללטף אותו.
"תודה על הרמיזה" אמרתי ולפני שהספיק לענות יצאתי מהחדר,הייתי בדרכי לדיימון,נכנסתי לחדרו וראיתי את המראה הכי נורא שראיתי מעודי,קרוליין הייתה עירומה לחלוטין,כלומר ראיתי כל פרט קטן בגופה ודיימון עם בוקסרים נישק אותה באגרסיביות , דיימון שם לב שנכנסתי והביט בי במבט המום,קרוליין הסתובבה וכשהבחינה בי עטפה את עצמה בשמיכה האדומה הקטיפתית.
"ישו היקר,אלין,מה הבעיה שלך?!"צעקה קרוליין.
רציתי להקיא,לרוץ,לברוח הרבה דברים אבל במיוחד חשבתי:'ראיתי בחורה עירומה שהיא לא אני,אבל הבחור היה עם בוקסרים,מה הולך עם המזל המטומטם שלי?!'.
"אני לא מאמינה בישו" נפלט לי.מצויין.
"אלין-"דיימון התחיל לומר אבל סגרתי את הדלת בחוזקה והלכתי משם,עם טיפת הכבוד הקטנה שעוד נותרה בי.