אהבה, מילה פשוטה משמעות מסובכת 2 – פרק 3

אחרי חמש דקות של בכי מתמשך קמתי בכדי לשטוף את פניי מהדמעות שהרטיבו את לחיי.
״מור הכל בסדר שם?״ אוראל צעק והסתובבתי אל הדלת בחדות.
״כן מצוין״ אמרתי ופתחתי את הברז, מכניסה את ידיי תחת זרם המים ומתיזה אותם על פניי, עברתי על פעולה זו עוד כמה פעמים אחדות וסגרתי את הברז, הסתכלתי במראה, מבררת שאני לא נראית כאילו בכיתי דמעות דם ויצאתי.
״אז אוכלים?״ שאלתי ומחאתי כף, כולם עמדו בשורה כמו במסדר והתבוננו בי, לא מאמינים בשיט לחיוך המטומטם שתקעתי כרגע.
״תפסיקו לעמוד כמו פסלים ובואו לאכול!״ פקדתי עליהם בשמחה מאולצת, הם התעוררו מהבהייה וניגשו לשבת.
״יום השישי ויכולו השמיים…״ דניאל נעמד והחל לקרוא מהסידור שהונח על השולחן, גם תומר ואוראל עמדו ושאר הבנות ישבו, הסתכלתי למטה ושיחקתי באצבעותיי, מוטרדת מהמחשבה שיכול להיות שכולם שמעו אותי בוכה, אני שונאת שבתות של דרמה קווין ותוך כדי חשבתי מה לעשות עם דניאל.
הוא יודע שאימא שלי זה נושא רגיש, והוא גם יודע עד כמה ההידרדרות שלה קשורה אליי.
כשהודעתי לה שאני עוזבת את הבית היא נשברה, כאב לי לראות אותה כך אבל לא הייתי מאושרת בבית שלי, הייתי מאושרת עם דניאל.
עם הזמן ניתקנו קשרים, היא לא רצתה לדבר איתי למרות שאני כן רציתי לשמור על קשר, זה ישמע מגעיל מצדי שאני ככה נוטשת אותה , אבל גם ככה חצי מהחיים שלי לא הייתי איתה.
לאט לאט הבנתי שהיא התמכרה לאלכוהול, התחילה בבירה המשיכה לכוסית קטנה של וויסקי שהתגלגלה לכוס ומשם לבקבוק.
תמיד חשתי אשמה על כך שהיא הפכה לאלכוהליסטית, דניאל היה משכנע אותי שזה לא קשור אליי, עד שיום אחד הגיע רגע השיא בו היא הגיע לפתח הבית שלנו בכדי לומר לי שאני הבת הכי גרועה שיש ושבגללי היא הגיעה לתחתית, זה שבר אותי, לא זזתי מהמיטה משהו כמו שבוע ומאז זה נושא רגיש.
לדעת שאימא שלך הגיע לתחתית בגללך זה משהו שלא קל לעבור, דווקא דניאל שתמך בי באותו הזמן הורס אותי עם זה.
הוא יודע, לא מדברים על אימא שלי ולא מזכירים את אימא שלי, זה חוק ברזל ודניאל עבר עליו.
״מור, מור!״ אוראל ניענע את כתפי והעיר אותי מהזכרונות הרעים.
״אה כן מה?״ שאלתי במהירות והוא הצביע על הצלחת שלי שמלאה באוכל, מזגו לי את האוכל, עכשיו הם בטוח יודעים שמשהו איתי לא בסדר.
שיחקתי בדג החריף שהונח לי על הצלחת, מסתכלת על החתיכות המפורקות שלו, אוראל בעט ברגלי והבטתי עליו ולאחר מכן על כל השאר שהביטו בי, השפלתי את מבטי לצלחת והתחלתי לאכול.

״תודה היה ממש טעים״ אלה אמרה בשם כל השאר והם התקדמו לדלת הכניסה.
״רגע אתם לא נשארים? יש קינוח״ אמרתי בפליאה והתבעתי על התבנית שאלה הביאה איתה.
״לא זה בסדר יש לנו משהו לעשות״ אוראל התפרץ והביא תירוץ מטומטם, הנהנתי בבאסה ונופפתי להם לשלום.
לא רציתי שהם ילכו מסיבה אחת, אם הם ילכו אני אצטרך לדבר עם דניאל, ואני לא רוצה לדבר איתו כי זה יתגלגל לריב.
הם הלכו והתחלתי ללכת לחדר במהירות שלא תיראה חשודה מדי.
״מור״ דניאל קרא ועצמתי את עיניי בחזקה, מסתובבת על עקביי לכיוונו.
״מה?״ שאלתי בתקיפות ופקחתי את עיניי, מביטה לתוך עיניו העצובות של דניאל.
״אנחנו הולכים לדבר על מה שהיה?״ הוא שאל את השאלה שאותה לא רציתי לשמוע.
״לא״ עניתי בחדות והוא התקרב אליי בצעדים גדולים אך לא מאיימים.
״לא תוכלי לכעוס עליי לנצח״ הוא אמר והתקרב עוד קצת כך שהאגן שלי מדי פעם מתחכך בירכו.
״אתה לא יכול לעשות משהו לא בסדר ולצפות שאני אסלח לך״ אמרתי ושילבתי את ידיי.
״אבל אני מצטער, טעיתי״ הוא אמר בעיניים מתחננות ונשמתי עמוק, לרגע רציתי לחבק אותו ולומר לו כמה שאני אוהבת אותו אבל התעשתי על עצמי.
״ועל טעויות משלמים״ אמרתי והסתובבתי חזרה, הוא תפס בידי ומשך אותי בחזרה.
״כמה עולה טעות?״ הוא התבדח ולקח את חבילת השטרות שהייתה מונחת על השולחן.
״זה לא מצחיק אותי, אתה יודע עד כמה הנושא עם אימא שלי רגיש״ אמרתי ודחפתי אותו ממני, הוא נאנח וזרק את הכסף חזרה לשולחן.
״מה צריך לעשות כדי שתסלחי לי?״ הוא שאל והתרחק ממני כך שרק צעד הפריד בנינו.
״אני לא יודעת״ אמרתי והעפתי את ידיי על ברכיי.
״אז מי יודע?״ הוא שאל בעצבים.
״אלוהים יודע״ צעקתי והידקתי את הלסת שלי.
״את רוצה לריב או שפשוט נראה סרט כמו כל שישי?״ הוא נאנח, מרסן את הכעס שלו, ומעביר נושא.
לא רציתי לראות איתו סרט אבל גם לא רציתי לריב, אם אני לא אראה איתו סרט אני אהיה הסיבה לריב שלנו וממש לא בא לי לצאת הכלבה.
״סרט״ אמרתי והוא קפץ לספה, מסמן לי לשבת במקום הפנוי שעל ידו.
התיישבתי כך שיש בנינו מרחק אך לא מרחק גדול מדי, כזה שמבהיר שאני עדיין כועסת עליו.
אפשר לומר שאנחנו הזוג הכי מוזר בעולם, כזה שרב, אני עצבנית עליו עד כדי כך שאני רוצה לערוף לו את הראש והוא מציע לראות סרט, כמו תמיד אני אסכים לכל מה הוא אומר או מציע.
״איזה סרט?״ הוא שאל והעביר לי את השלט.
״תבחר אתה״ זרקתי אותו אליו בחזרה, לא היה לי ראש לבחור ובערבי שישי שאני בוחרת סרט זה לוקח משהו כמו חצי שעה עד שאני מגיעה להחלטה.
״אדם סנדלר?״ שאל והנהנתי, הוא יודע שאני חולה על השחקן הזה.
״זרקי שם של סרט״ ביקש וחשבתי לרגע.
״לזרום עם זה״ אמרתי בהתלהבות כשנזכרתי בסרט שלו שאני די אוהבת.
קמתי בכדי לארגן לנו כמה חטיפים.
״לאן את הולכת?״ דניאל נבהל וישר הזדקף.
״תאמין לי שאתה לא רוצה לראות סרט בלי לטחון משהו״ עניתי בהתחכמות ופתחתי את מגירת השטויות שלנו.
״דניאל״ קראתי לו בקול לא ברור כששקית הבמבה תקועה בין שיניי.
״אה?״ הוא שאל והתרווח על הספה.
״אולי תעזור לי?״ ניסיתי לצעוק עליו והוא קם.
״זה מזכיר לי משהו״ הוא צחק עליי ונעמד מולי (מי שרוצה להיזכר שילך לפרק 9).
״אין לי זמן לזכרונות שלך״ הפצרתי בו והוא שיחרר את הבמבה מפי ואת בקבוק הספרייט מבין רגליי.
״חשבתי שסיכמנו רק על ספרייט״ הוא צחק ונזכרתי באותו הערב לפני שש שנים.
״לא השתנינו מאז״ אמרתי והנדתי בראשי, מגחכת מעט על הזכרונות.
״מי היה מאמין שנהיה ביחד?״ הוא נאנח והסתכל עליי בחיוך.
״אל תסתכל עליי ככה אני עוד כועסת עלייך״ אמרתי וחיוכו דעך.
״בחייך לולה, זו הייתה פליטת פה שלא התכוונתי אליה, את יודעת שאני קנאי״ הוא אמר והישב קרוב יותר.
״למה לך מותר לקנא ולי לא?״ שאלתי כמו ילדה קטנה.
״עוד הפעם לי אסור לך מותר?״ הוא שאל וגלגל עיניים.
״ככה מותר לי לקנא כי אני מטורף עלייך ולך אסור לקנא כי אין לך במה״ הוא אמר ומשך אותי עליו, כך שהוא שכוב על הספה ואני שכובה עליו.
״דניאל״ אמרתי וניסיתי לקום אך הוא כבל אותי אליו בעזרת ידיו.
״בואי נעשה ככה״ הוא החל לדבר ונעצתי את סנטרי בחזהו.
״אני הולך לבקש סליחה, עד שלא תסלחי לי אנחנו לא זזים מפה״ הוא אמר וניסיתי להשתחרר שוב, הוא חיזק את אחיזתו והוכיח שוב שאין לי אפילו סיכוי קלוש להשתחרר.
״סליחה״ הוא אמר בכנות.
״לא סולחת״ דחיתי את התנצלותו.
״אז לא זזים מפה״ קבע, משכתי בכתפיי והנחתי את לחיי על חזהו, צופה בשאר סרט הקומדיה שהזמנו מאחר ופיספסנו את ההתחלה.
״אנחנו באמת לא הולכים לזוז מפה נכון?״ סוג של שאלתי/ ידעתי.
״לללא״ הוא אמר, מדגיש את הל׳ ומלטף את שיערי.