משפחה ~פרק 48~

יצאנו מבית המשפט עם כל מיני דפים לכמה מקומות ששומרים שמה חפצים שנשארו,וכמה דפים לבנק.הלכנו לבנק,דיברנו שמה עם האנשים והם הביאו לי כרטיס אשראי ואמרו שהכל כבר מסודר שמה,ואז הלכתי למקומות ששמרו את החפצים של הורי. דיברנו עם האנשים,והם הביאו חפצים כלליים.זאת אומרת,הביאו קישוטים שונים שההורים שמרו במקום אחד.הלכנו לחנות יד שנייה והבאנו למוכר את כל הדברים,או תרמנו.ואז הלכנו בעקבות העבודה."הא,לא ידעתי שזה יהיה כל כך מעייף" אמרתי כשנשפתי אוויר."לא נורא,זה כבר מאחור,עכשיו צריך למצוא לך עבודה"אמר כשהתקדמנו ברחוב וניכנסנו לבית קפה עם שלט דרושים עובדים. "במה אתה עובד?"שאלתי אותו."אני מציל בבריכה שקרובה לבית קפה אחד"אמר בפשטות כשנעמדנו בדלפק."כן במה אני יכולה לעזור?"שאלה נערה וחייכה אלינו חיוך."אנחנו באנו בקשר להצעת עבודה"אמר מייק. "תלכו במסדרון, יש שמה דלת אדומה עם כתוביות של מנהלת" אמר והצביע על המסדרון.הלכנו במסדרון, וראינו את הדלת. ניכנסתי דרך הדלת וראיתי שמה אישה בת 40 לחייה בערך."שלום"אמרה אלי וחייכה חיוך קטן."שלום,אני קטיה, ובאתי בקשר לעבודה"אמרתי בחיוך קטן והתיישבתי מולה. "אוקיי, בת כמה את?"שאלה אותי ובחנה אותי."בת 16"אמרתי בטון רגיל."הורייך יודעים שאת עובדת?"שאלה והמשיכה לבחון אותי. "אין לי הורים,אני חייה בפנימייה"אמרתי לה לא משנה את טוני. "אהה. טוב,תמלאי את הטפסים הללו, ומחר את יכולה לתחיל לעבוד.משעה שמונה בבוקר עד שמונה בערב.זה בסדר?"אמרה ואז שאלה.קצת היססתי לענות,אך עניתי."כן.אני אבוא מחר" אמרתי בחיוך קטן.לקחתי את הטפסים ויצאתי מהחדר."נו?" שאל מייק כשהתיישר מהקיר שנשען על. "אני יכולה להתחיל לעבוד מחר"אמרתי עם חיוך קטן,אך משהו לא ריצה את מייק."אז למה יש לך עצב עם הפנים. העיניים עצובות בעיקר."אמר לי והסתכל עלי כשהתיישבנו בשולחן קטן כדי שאני אמלא את הטפסים שלי. "בגלל שאני צריכה להתחיל לעבוד בשמונה בבוקר,ואני אסיים את העבודה רק בשמונה בערב.אז אני אצטרך לנסוע די הרבה זמן,ועוד להיות לבד במקום הדבילי הזה"אמרתי כשאני מתחילה למלא את הטפסים עלי."אז למה הסכמת?"שאל מבולבל. "כי אני צריכה מקום כל שהוא לעבוד בו.רק בבית קפה לוקחים נערות בנות 16-15"אמרתי ממשיכה למלא את הטפסים. "את לוקחת את זה כאילו יש לך משפחה גדולה לטפל,ורק את עובדת.מה הקטע שתבזבזי 12 שעות מהחיים שלך בשביל זה?"שאל טיפה עצבני."כי השכר כאן טוב"אמרתי ממשיכה למלא את הטפסים."כמה?"שאל ושמעתי קצת עצבים בקולו."80 ליום"אמרתי ממשיכה למלא."זה לא שווה. אני הולך לדבר איתה"אמר וקם לעבר הדלת. "מייק,אתה תגרום לה לשנות את דעתה,למה אתה כל כך לחוץ מהעיניין?" שאלתי אותו בעודי עוצרת אותו מללכת."כי אני דואג לך.ראינו מה קרה אחרי בית הקברות,את רוצה שזה יחזור על זה?"שאל וניכנס לחדר המנהלת לפני שיכולתי להגיב.התיישבתי חזרה ושיחקתי עם העט.אחרי כ'עשרים דקות מייק יצא מהחדר."נו,מה עשית?" שאלתי אותו בקול קצת אדיש והרמתי אליו את מבטי."רואים שהיא זקנה אגואיסטית"מלמל לעצמו והתיישב מולי. קמתי באנחה, קרעתי את מה שמילאתי,וזרקתי הכל לפח."בוא,נחפש אחרת שגם תרצה אותך"אמרתי בחיוך קטן אליו.הוא גיחך עם חצי חיוך וקם.יצאנו מבית הקפה.המשכנו ללכת ברחוב עם דיבורים, עד שעצרנו ליד בית קפה אחד,שנראה טוב,אבל לא היו בו הרבה אנשים."הא,אני עובד ליד הבית קפה הזה"אמר בטון של 'דרך אגב'.נכנסתי אליו, וראיתי כמה קבוצות של אנשים יושבים ומדברים. הבית קפה מבפנים היה די צבעוני. התקדמתי לקופה וראיתי שמה נערה בת 17 כנראה, מחייכת אלינו כשהתקדמנו. "כן,במה אני יכולה לעזור?"שאלה אותנו."רציתי לשאול אם אתם זקוקים לעובדים"אמרתי בעודי נשענת על הדלפק."תפני למנהל, בדלת ההיא שמה" אמרה והצביע על דלת בצבע כחול כהה. התקדמתי לעבר הדלת,כשמייק הזמין משהו בזמן שהוא מחכה. פתחתי אותה וראיתי שמה מישהו שנראה כבן עשרים. בעל שיער יחסית בהיר,ועיניים חומות. "שלום,במה אני יכולה לעזור לך?"שאל כשהתיישב בכבוד."אני קטיה, רציתי לשאול אם אתם זקוקים לעובדים"אמרתי והתיישבתי מולו. "כן,אנחנו זקוקים לקופאים שיעבודו בבוקר.משעה 8 עד 5,מתאים לך? "שאל אותי."כן,זה בסדר"אמרתי בחיוך קטן."בת כמה את?"שאל אותי."אני בת 16,מפנימייה"אמרתי ולקחתי טפסים שהגיש לי. "תגיד,אתה לא צעיר כדי להיות מנהל בבית קפה הזה?" שאלתי אותו לפני שיצאתי."עסק משפחתי,אבי היה, ואז אמי,ועכשיו אני"אמר ושם את ידיו מאחורי עורפו."אם לא הייתה יושב בחדר הזה,הייתי בטוחה שאתה בן 19"אמרתי הציניות ויצאתי מחדרו.התקדמתי למייק שישב ושתה משהו. "נו, הוא נתן?"שאל אותי כשהתיישבתי מולו. "כן,ואני עובדת מ-8 עד 5,עכשיו אתה מאושר?" שאלתי אותו בטון ציני והתחלתי למלא שוב את הטפסים."כן,עכשיו שמח."אמר עם חיוך מרוצה ושתה את מה שקנה."מה אתה שותה בכלל?" שאלתי בעודי מפסיקה למלא את הטפסים."לא יודע,מנה מיוחד או משהו כזה.זה מוזר אבל טעם מעניין כזה" אמר והגיש לי לטעום.טעמתי, וצדק.טעם מוזר אך מעניין."כן באמת מוזר אבל מעניין,אבל אני מעדיפה לשתות משהו שאני יודעת,מה אני שותה" אמרתי והגשתי לו את הכוס."אני אהבתי"אמר במשיכת כתפיים.ואני גיחכתי.