להתחיל מחדש במקום חדש ♥- פרק 2

נקודת מבט תגל:
התעוררתי בשעה 11, כנראה שנרדמתי.
קמתי מהמיטה והלכתי לכיוון המקלחת. שטפתי את פניי כדי להתעורר לגמרי מהשינה.
חיזקתי את האודם על שפתיי וסידרתי את שערי.
השפרצתי מעט בושם על צווארי ויצאתי מהחדר. ירדתי במדרגות לקומה הראשונה, קומת הכניסה. חיפשתי את חדר האוכל.
"חדר מנהלת, מזכירות, שירותים, אב הבית.." התחלתי לקרוא את השלטים שעל הדלתות אבל לא מצאתי.
חזרתי שוב לכניסה. המקום הזה ענק! כמו למצוא מחט בערמת שחט בדיוק!
"עומרי" צעקתי מהכניסה.
"מי קרא לי?" הוא צעק בחזרה.
"מפגר.." מלמלתי בשקט וחיכיתי שהוא יבוא.
"הוו תגל אמסלם הנכבדה התעוררה" עומרי אמר בחיוך שחשף את הגומה שלו.
"בוא נדלג על ההקדמה המיותרת ותגיד לי איפה חדר האוכל?" אמרתי במהירות.
"למה?" הוא שאל.
"נו באמת.. הבטן שלי צועקת הצילו ואתה שואל למה?" אמרתי בציניות והחזקתי בבטן.
"את יודעת שהארוחת בוקר הסתיימה ב10 נכון?" עומרי אמר והתחיל ללכת.
"אז אתה יכול להכין לי משהו? כל דבר ולמה לא הערת אותי?" אמרתי בבקשה והתחלתי להתלוננן בפניו.
"תגל אני אכין לך לאכול רק תשתקי" עומרי אמר בגיחוך. ונכנס למטבח בפנים. הוא טוב אלי. לא כמו כולם.
"אתה יודע בבית האומנה אם לא היית בא בזמן לארוחה זאת בעיה שלך, היית מחכה לארוחת צהריים" אמרתי והתיישבתי על השיש לידו , הוא עמד בצדדי חתך את הבצל ולאחר מספר שניות שם את הבצל הקצוץ בסיר.
"תגל.." עומרי אמר ונאנח. הוא הניח את הסכין בכיור.
"תשכחי מבית האומנה זה הבית שלך. פה. איתנו" הוא אמר כשהוא והסתכל עליי.
"זה לא הבית שלי, אני כאן כי אין לי מקום אחר ללכת אליו" אמרתי בשקט.
"ואוו. זאת הפעם הראשונה שאת אומרת את זה" עומרי אמר וחייך.
"זאת התחלה, ככה תכירי את עצמך יותר טוב. אם תרצי אני גם אוכל לעזור לך למצוא את ההורים שלך" עומרי המשיך והלך לארון.
"פסטה?" עומרי שאל והנהנתי בראשי.
זאת הפעם הראשונה שאני באמת שוקלת לחפש אותם. את ההורים שלי.
"ואם הם ידחו אותי? או לא יאהבו אותי?" שאלתי בחשש.
"אי אפשר לא לאהוב אותך ואם הם ידחו אותך למרות הכל.. את תמיד מוזמנת להישאר פה. תארחי לי חברה" עומרי אמר בגיחוך. צחקתי איתו. זאת הפעם הראשונה לדעתי שאני מתקרבת ככה למישהו, ועוד לבחור.
"ואוו. זה…" אמרתי אחרי שטעמתי את הפסטה של עומרי.
"זה מה? מדהים? טעים ברמות?" הוא שאל מתנשא.
"זה אכיל" אמרתי בחיוך מתגרה, עומרי פער את עייניו והסתכל עליי בתדהמה.
"תחזרי בך" הוא אמר בקול נעלב.
"בחיים לא" אמרתי מגחכת.
"תגל רוצי לטובתך" עומרי אמר ונעמד.
"לא די נו אני עם כפכפים" אמרתי וחשבתי על בריחה, אבל עומרי עמד ליד הדלת. הוא לבש מכנס גינס ארוך וחולצה צמודה לבנה שהבליטה לו את השרירים.
רצתי עם עומרי סביב השולחנות ואחרי שנייה כבר הייתי באוויר.
"אז מה אמרת על האוכל שלי?" עומרי אמר והניח אותי על השיש, כשהוא מולי. הוא היה קרוב אליי, קרוב מאוד. הרגשתי את הנשימות שלו על שפתיי.
"כן עומרי מה אתה בדיוק עושה?" שמעתי קול. עומרי זז אחורה.
"גברתי המנהלת אני.." עומרי ניסה להמציא תירוץ.
"וואי תודה עומרי, אני מרגישה יותר טוב, ניחנקתי מהאוכל והוא הציל אותי" אמרתי במהירות, עומרי נאנח וחייך אליי.
"תמיד ידעתי שהמדריכים שלי הכי טובים" האישה המבוגרת אמרה.
"אני נעמה. המנהלת של הפנימיה ברוך הבא. את תגל נכון?" היא שאלה, הנהנתי בראשי ולחצתי את ידה.
"נעים להכיר גברתי, תודה שוב עומרי" אמרתי ויצאתי מהמטבח.
עליתי לחדר במהירות וסגרתי את הדלת.
"מה יש לי איתך?" אמרתי בשקט והתיישבתי על המיטה. שקועה במחשבות.