כאהבה \ הלן, הלנה. (תחליטו איך שבא לכן לקרוא לזה).

שפתייך כחלום קיץ, ועינייך זורחות באור.
פנייך צחורים באור הלבנה, מתעתעות בי, מפתות, יפות כאהבה.
פנייך מתעבתות, הופכות לייצור נורא, זה היה המוות. חזק כאהבה.
ושמך, מלא באותה מידה. מלא משמעות, כמו האהבה.

עורך עדין כנוצה, שובות אותי בדימיון,
כמו בחלום מתוק אני צועד, ממתין לאותה האהבה.
אבל זה כבר מאוחר מדי, השדים באים, תוקפים, מכאיבים, נוראים כאהבה.
ותחת בד עדין, פנייך נחות, וכמו באהבה, הם פשוט שלוות.

מה עוד נותר? רק הזיכרון. של אותו ליל חורף קר, ופנייך מוסתרות כאהבה.
מתעתעות, משקרות, לא אמיתיות. כמו באהבה, יש בה נסתרות.
תהייה נותרת, רמה כשתיקה, וכמו באהבה, היא זוהרת באור תעתועים נורא.
רק שקט נותר, כמו באהבה, אך באהבה הסוף נגמר.

יש רק שקט, צחור כשלג, אך לא טהור ולא תמים, ולא כאהבת נעורים.
מכאוב ודם זולגים טיפין- טיפין. זהו שקר שחור, אשר הותיר רק מכאובים.
כפרים שלמים כבר החריב, אותו השקר הנורא, ורק פנייך נותרות באותה הדממה.
וכמו באהבה הכל מתעתע, הרי פנייך הן הסיבה לכל, הלן, הלנה. אשתי היקרה.